שעות נוספות

תשלום שעות נוספות לעובדים זרים

בהתאם לחוקיה של מדינת ישראל, זכויותיו של עובד זר זהות לגמרי לכל הזכויות ותנאי ההעסקה להן זכאי עובד ישראלי. בין זכויות אלה: תשלום שכר מינימום, יום מנוחה שבועי, ימי חופש, ימי חג, חופשה שנתית מרוכזת, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, תשלום דמי הבראה בהתאם לתקופת ההעסקה, דמי נסיעה, פיצויים בעבור פיטורין ועוד.

הזכאות ניתנת מכח משפט העבודה המגן על עובדים אזרחי ישראל וכן על עובדים זרים. אין סמכות לאף מעסיק להפלות את העובד הזר ולפגום בזכויותיו הבסיסיות. על אף ההקפדה על שמירת הזכויות של העובדים הזרים, נושא התשלום עבור שעות נוספות לעובדי סיעוד זרים לא היה מעוגן במלואו בחוק.

נושא זה גרם למחלוקות שונות שהובאו לא פעם לבתי משפט לעבודה. בתי המשפט פסקו בצורה שונה, כשהגיעו אליהם מקרים העוסקים בשעות נוספות לעובדי סיעוד זרים. בשל חוסר העקביות בפסיקות נוצר בלבול רב בקרב המעסיקים והעובדים הזרים ולא ניתן היה להחליט חד משמעית האם זכאים עובדי הסיעוד הזרים לתשלום שעות נוספות בעבור עבודתם בלילות, בימי שבת ובחגים.

בחלק מהפסיקות נקבע כי על העובדים הזרים לקבל תוספת גלובלית של 30% בעבור שעות נוספות ובחלק מהפסיקות נקבע כי לצורך תשלום השעות הנוספות העובדים צריכים להוכיח מהו סדר יום העבודה שלהם. בנוסף בחלק מהפסיקות נקבע כי יש לשלם למטפל זר עבור כל שעה בה הוא נמצא בבית המטופל ואילו בפסיקות אחרות נקבע כי אין זכאות לתשלום עבור שעות נוספות לעובדי סיעוד זרים.

הפסיקות התבססו על העובדה כי כל עובד זכאי לתשלום על כל שעות עבודתו ולכן לפיכך עובד סיעודי זר זכאי לתשלום על השעות אשר מעבר ליום העבודה הכתוב בחוק (8 שעות עבודה ביום).

חובת ההוכחה

העובד הזר היה צריך להוכיח את שעות העבודה בהן עבד, בפרט את השעות הנוספות. במידה והמטפל אינו מצליח להביא הוכחה מספקת לכך שעבד מעבר לשעות העבודה הרגילות, הוא לא יהיה זכאי לתשלום עבור השעות הנוספות בהם עבד.

בפסיקה ממרץ 2007 נקבע כי מטפלים זרים המועסקים 25 שעות ביממה אינם זכאים לתשלום עבור שעות עבודה נוספות מעבר לשמונה שקבועות בחוק. הנימוק לפסיקה זו התבסס על העובדה שמטפל נחשב כ"מי שתפקידו דורש אמון באופן מובהק" וכן " לא ניתן לפקח על שעות העבודה והמנוחה שלהם", הסתייגויות אלה רשומות בחוק המפרט את הזכאים לתשלום שעות נוספות.

בנוסף הוסיף בית המשפט כי תשלום עבור שעות נוספות למטפלים יהווה נטל כלכלי כבד מנשוא עבור המטופלים ויאפשר שירותי סיעוד לבעלי ממון בלבד. עם זאת נושא זה נשאר שנוי במחלקות ותביעות בנושא המשיכו להגיע לבית הדין לעבודה. רק לאחרונה (נובמבר 2009), פורסם פסק דין אשר מבהיר את עניין הזכאות של עובדי סיעוד זרים לתשלום עבור שעות נוספות.

על פי חוק המעסיק אינו מחויב לשלם עבור שעות נוספות במקרים הבאים:

1. עובדים בתפקיד בדרג הניהולי או בתפקידים הדורשים אמון אישי באופן מובהק.
2. עובדים אשר מפאת תנאי העבודה, לא ניתן לפקח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

העתירה לבית המשפט עסקה בשאלת הזכאות של עובדים סיעודיים המועסקים בבית המטופל לתשלום עבור שעות נוספות או שמא נחשבים העובדים הסיעודיים כחריגים על פי הסעיפים שצויינו לעיל. ניתן לומר שפרשנות החוק לשני הצדדים אינה מושלמת, מבחינת העובדים הזרים ישנה פגיעה בזכויותיהם, אך גם מבחינת המטופלים החוק אינו ברור דיו. אולם, על פי הגדרה זו נקבע פעם נוספת כי המטפלים הזרים אינם זכאים לתשלום שעות נוספות.