זכאות דיירת בדיור מוגן לגמלת סיעוד

עב"ל 33417-10-12 פליציה גורה נ' המוסד לביטוח לאומי. האם דיירת המתגוררת בדיור מוגן ב"מחלקת תמיכה" (להבדיל מ"מחלקה סיעודית") זכאית לגמלת סיעוד? על שאלה זו השיב בית הדין הארצי לעבודה בחיוב בפסק דינו מיום 6.2.2013, ובכך הפך את החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת הדס יהלום; ב"ל 16690-01-12).

המערערת, בת 94, מתגוררת בדיור מוגן באגף תמיכה ב"בית יוליאנה" ("בית עולי הולנד") בהרצליה משנת 2007. ביום 18.9.2007, במקביל למעבר למגורים בבית יוליאנה, הגישה המערערת תביעה לגמלת סיעוד וכן הבהירה לפקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי כי היא שוהה במחלקת תמיכה ולא במחלקה סיעודית. לאחר שתביעתה אושרה שולמה למערערת קצבת סיעוד ברציפות עד לשנת 2011, אז הודיעו לה כי זכאותה לקצבת סיעוד תופסק בשל העובדה שבית עולי הולנד הינו "מוסד סיעודי" ומשכך שהותה בו שוללת את זכאותה לגמלת סיעוד.

המערערת הגישה תביעה כנגד קביעת המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, במסגרתה טענה כי כבר בשנת 2007 קיבל המוסד לביטוח לאומי את עמדתה לפיה שהייתה במחלקת תמיכה אינה נחשבת לשהייה ב"מחלקה סיעודית" או "מוסד סיעודי", השוללת זכאותה לגמלת סיעוד. חרף זאת קבע בית הדין כי המערערת שוהה ב"מחלקה סיעודית" ולא בדיור מוגן ולפיכך החלטת המוסד לביטוח לאומי על הפסקת תשלום הזכאות לגמלת סיעוד נתקבלה כדין, זאת מאחר ומחלקת תמיכה בה מתגוררת המערערת מיועדת לקשישים שזקוקים לסיוע מועט (ברחצה, בהלבשה, בחימום האוכל), וכיוון שמחלקת התמיכה נמצאת באגף של המחלקה הסיעודית ולא באגף של הדיור המוגן.

בית הדין האזורי ציין כי הבחינה אם מחלקת התמיכה בה שוהה המערערת היא בגדר "מוסד סיעודי" על פי החוק, אינה נעשית על פי המבוטח ויכולותיו אלא לפי ההגדרה של המקום בו הוא שוהה; במקרה הנדון, המחלקה נמצאת באגף של המחלקה הסיעודית ומפוקחת על ידי משרד הרווחה, ומשכך נשללת זכאות המבוטחת לגמלת סיעוד.

ערעור הדיירת

על ההחלטה האמורה הגישה המערערת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי קבע כי בנסיבות המקרה ובהתחשב במהות השירות הניתן לדיירים השוהים באגף תמיכה, מאפייניהם והעובדה שקיים בבית יוליאנה אגף סיעודי נפרד, אגף התמיכה אינו בגדר "מחלקה סיעודית". על כן, נפסק כי המערערת זכאית לגמלת סיעוד.

עוד ציין בית הדין הארצי בפסק דינו, כי ככלל, אל לו למוסד לביטוח לאומי לשלול באופן גורף את זכאותו של מבוטח לגמלת סיעוד רק בשל מגוריו במחלקה בדיור מוגן או בבית אבות שבפיקוח משרד הרווחה, וכי בכל מקרה יבחן המוסד לביטוח לאומי אם המבוטח מתגורר במוסד סיעודי או במחלקה סיעודית.

השופטת לאה גליקסמן הדגישה בפסק הדין כי לא כל "בית אבות בפיקוח" הינו בגדר "מוסד סיעודי" או "מחלקה סיעודית", וכי בבתי אבות בפיקוח מתגוררים גם זקנים עצמאיים. המערערת, השוהה באגף תמיכה, מתהלכת בתחומי בית האבות עצמאית ומנהלת "חיים עצמאיים עם תמיכה קלה". למערערת יחידת דיור משלה, הזהה ליחידת הדיור באגף "הדיור המוגן".

מכאן, כי מגורים באגף תמיכה דומים בעיקרם למגורים בדיור מוגן, ומאפשרים למערערת להישאר בקהילת הדיור המוגן תוך שמירה על חיים עצמאיים במידת האפשר, בהתחשב במגבלותיה התפקודיות בעטיין היא נזקקת לעזרה חלקית. לפיכך, קבע בית הדין כי בנסיבות המקרה הנדון יש לראות במגורים ב"אגף תמיכה" כמגורים בקהילת הדיור המוגן ולא כמגורים במסגרת מוסדית של מחלקה סיעודית. לכן, תשלום גמלת סיעוד למערערת בנסיבות המקרה הנדון מתיישב עם תכלית חוק הביטוח הלאומי.

בהמשך לכך, בפסק דין תקדימי שנקבע בשנת 2013 נקבע כי מגורים בבית אבות אינם שוללים בצורה חד-משמעית את קבלתה של גמלת הסיעוד, ויש לבחון כל מקרה באופן נפרד.