לצד הפולמוס סביב השימוש במריחואנה לשיפור מצב הרוח, עולה גם פופולריות השימוש במריחואנה לצרכים רפואיים. שימוש רפואי בסם, בעיקר למטרות שיכוך כאבים ועידוד התאבון, הופך להיות מקובל יותר ויותר ונכנס בשנים האחרונים לקונצנזוס הציבורי. כיום רופאים ממליצים פעמים רבות על השימוש במריחואנה רפואית, משרד הבריאות מספק אישורים לחולים ומסדיר את רשיונות גידול הקנביס- הצמח ממנו מופקת המריחואנה, ואת נקודות החלוקה ברחבי הארץ.

מי משתמש במריחואנה הרפואית?

כיום קיימים בארץ כ-1500 חולים בעלי אישור לשימוש קבוע במריחואנה כתרופה. רובם הגדול של בעלי האישורים הם חולי סרטן, שמקבלים את המריחואנה להקלת כאבים בשלבים המתקדמים של המחלה, או להקלה על בחילות וכאבים בזמן טיפולי כימותרפיה. האוכלוסיה השניה שמשתמשת במריחואנה רפואית הם חולי הכאב הכרוני, שתרופות אחרות לא סייעו להם. גם חולים במצב סיעודי הלוקים במחלות קשות זוכים לקבל אישור לשימוש בסם.

קבוצה נוספת היא נפגעי תסמונת פוסט טראומטית- כתוצאה מהלם קרב, תאונות דרכים או טראומות אחרות. במקרים אלו, השימוש בסם מסייע לחולים להירגע מהמתח הקבוע שבו הם שרויים, מסייע לשינה תקינה ולהרפיה.
מחקרים רבים עוסקים בהשפעת המריחואנה הרפואית על הפרעות נפשיות שונות כמו דיכאון, חרדה ואחרות, אך בתחום רפואת הנפש השימוש בסם מוגבל כרגע לנפגעי הלם קרב.

מי שרוצה לקבל אישור לשימוש צריך לפנות לרופא המטפל בו, והלה ישלח בקשה לקבלת אישור ממשרד הבריאות. הסם ניתן בצורת חומר לעישון או בכדורים לבליעה. לגבי האחרונים ישנו ספק לגבי מידת היעילות, בניגוד לעישון מריחואנה שנחשב ליעיל ואינטנסיבי יותר.

המריחואנה מסייעת במספר תחומים:

• שיכוך כאבים- בעיקר כאבים ממקור עצבי.
• הקלה בבחילות והקאות
• עידוד תאבון- תופעת ה”מאנצ’יז” המוכרת לכל משתמש בסם היא ממש חבל הצלה עבור חולים הסובלים מבחילות ומחוסר תאבון ובשל כך משילים קילוגרמים רבים ממשקלם, עד לכדי רזון מסוכן.

בניגוד לעישון סיגריות, עישון מריחואנה ללא טבק אינו מסוכן ואינו גורם לסרטן ריאות.

הסדרת השימוש במריחואנה רפואית

כיום אחת הבעיות העיקריות של השימוש במריחואנה רפואית היא שישנם מעט מגדלים מורשים בארץ, שעושים זאת כתרומה, אך הביקוש לתרופה עולה בצורה ניכרת מדי שנה, ואיתו גם הצורך בהרחבת הגידולים תחת פיקוח מתאים. במהלך השנה האחרונה מתנהל תהליך חקיקה להסדרת חלוקת המריחואנה, כך שלא יהיה קשר ישיר בין החולים למגדלים אלא דרך תיווך של עמותה ממוסדת. ישנם גם חולים המגדלים מריחואנה לשימוש עצמי בביתם, ברשיון כמובן. המשטרה חוששת מזליגה של הסם אל מקורות עבריינים וצריכה לדאוג לאבטחת המגדלים המורשים.

ברחבי העולם, אגב, המצב לא בהכרח יותר טוב. מעט מאוד מדינות ברחבי העולם מאפשרות את השימוש במריחואנה רפואית, ביניהן חלק מהמדינות בארצות הברית- שבהן הסם ניתן לטיפול במגוון רחב בהרבה של מחלות, והולנד, שהיא גם המדינה היחידה שרשאית לייצא את הסם. רוב מדינות אירופה מתנגדות לשימוש במריחואנה רפואית, ורבים מן החולים משיגים את הסם בעצמם, ממקורות פחות בטוחים.

נראה כי בארץ ישנו קונצנזוס לגבי ההשפעות החיוביות של המריחואנה הרפואית, אך עדיין לא נמצאה הדרך להסדיר את כל הסיכונים הכלכליים והבטיחותיים של ייצור תרופה המשמשת גם כסם מבוקש.

תקנות רישוי ושימוש בקלנועית

ישנן כמה תקנות רשמיות לגבי רישוי של קלנועית ולגבי השימוש בה, אלו כוללות את הדוגמאות הבאות:

• בעלי הקלנועית אינו חייב לרשום את הכלי ככלי רכב רגיל ואין חובת רישוי על קלנועיות.
• אדם שנוהג בקלנועית אינו חייב להחזיק רישיון נהיגה כלשהו.
• למרות האמור בסעיף לגבי רישיון הנהיגה, אוסר לנהוג בקלנועית לפני שמלאו לנהג שש עשרה שנים לפחות – אלא אם כן מדובר על נכה שאז גם צעירים יותר רשאים לנהוג בכלי.
• נהיגה בקלנועית מחייבת כשירות גופנית, נפשית וקוגניטיבית לשם כך, אם זאת, אין בפועל בדיקות רשמיות שעל נהגי קלנועיות לעבור ומדובר בעיקר על שיקול דעת עצמי ושל משפחת הנהג בקלנועית.
• כמובן שנהגים בקלנועיות חייבים לדעת לתפעל את הכלים מכל הבחינות.
• אסור לנהוג על קלנועית בכביש אלא אם כ מדובר על שטחים של קיבוצים ומושבים ונסיעה בכבישים פנימיים של ישובים כפריים אלו או במקרים בהם אי אפשר לנסוע על מדרכה מוסדרת בגלל הרוחב שלה או מגבלות ומכשולים אחרים שנמצאים עליה. או כמובן במקרים בהם אין לצד הכביש מדרכה קיימת.
• אסור במהלך נסיעה על קלנועיות לעלות או לרדת מהמדרכה – זוהי תקנה קשה ליישום בהרבה מקרים מובנים של תנאי השטח ורצון להגיע למקום מסוים.
• אסור לעבור עם קלנועית מהירות של 12 קמ”ש – מרבית הכלים לא עוברים מהירות זו בכל מקרה ואלו שכן מגיעים לרוב רק עד מהירות של 15 קמ”ש.

תאונות וביטוח

בגלל שהחוק ובתי המשפט קבע כי קלנועיות אינן רכב מנועי אלא יותר דומות באופיין לכיסאות גלגלים אין חובת ביטוח של קלנועית. על פי התקנות הקלנועית לא אמורה באופן כללי להגיע לכביש ולכן הסכנה שבתאונות עם כלי רכב אחרים פחותה, למרות שידוע כי המצב בשטח שונה ובמקרים רבים הנהגים נמצאים על כבישים עירוניים כחלק מתנועת שאר הרכבים.

בגלל שאין חובת ביטוח חובה (ביטוח שהוא על נזקי גוף) ומשום שבית משפט קבע במסגרת תיק ספציפי כי קלנועית איננה רכב מנועי אז במקרים של תאונות דרכים בהן מעורבות קלנועיות הנהגים של הקלנועית לא יקבלו פיצוי כלשהו מחברות הביטוח או מהמדינה.

המשמעות של נושאים אלו היא כפולה, גם שנהגי קלנועיות חשופים לדרישה משפטית לתשלום פיצויים גבוהים במקרה של תאונות עם פגיעות גוף או רכוש שנגרמו באשמת הנוהג בקלנועית וגם שבמקרה של פגיעות גוף או רכוש של נהגי קלנועיות הם לא יקבלו פיצוי ביטוחי כלשהו.

ישנה המלצה אם כך לרכוש פוליסת ביטוח חובה בכל זאת עבור קלנועית פרטית, זאת כדי לכסות את הנהגים לפחות על מקרים בהם יש פגיעות גוף. ניתן גם להוסיף סעיף ביטוח לנזקי גוף לצד שלישי. לא כל חברת ביטוח תסכים למכור פוליסת ביטוח עבור קלנועית אך אם חברה כן מכרה פוליסה שכזו היא לא יכולה על פי חוק להתכחש לה בעתיד או לטעון כי לא מדובר על רכב מנועי.

הרפורמה בסיעוד הינה הצעת חוק שהעלו לשולחנה של הכנסת החברים שלי יחימוביץ’ וחיים כץ. ההצעה מעלה לסדר היום ניסוי שעורך כבר שנתיים המוסד לביטוח הלאומי – קרוב ל-500 משפחות בארץ אשר בחרו לקבל את גמלת הסיעוד באופן ישיר אליהם ולבצע בעצמם את התשלום למטפל הסיעודי שהעסיקו. גורמים שונים במוסד לביטוח לאומי מברכים על היוזמה וטוענים כי הניסוי עבר בהצלחה ויש להופכו לנוהל חדש, שכן אין הכרח בהעסקת גורם מתווך בין צורך השירות ובין נותנו, אשר גם על הדרך יגזור קופון משל עצמו.

הצעת החוק לרפורמה בסיעוד

מה אומרת הצעת החוק?
בעצם מציעה הצעת החוק כי אותו ניסוי יורחב – הוא ייארך עוד שנה והוא יקיף יותר אזורים בארץ. עד כה בוצע הניסוי בערים אשקלון, רמת גן, בני ברק ונהריה ומעתה הוא יכלול 9 אזורים.

המשמעות של הניסוי היא ראשית, העברת גמלת הסיעוד ישירות למי שזכאי לה, ככל התשלומים והגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי. רק בשביל לסבר את האוזן – הביטוח הלאומי משלם לקבלניות הסיעוד 40 ₪ לכל שעת סיעוד, אשר בדרכם הופכים לשכר זעום של 21.5 ₪ למטפלת הסיעודית בפועל, אשר עוסקת בעבודה פיזית תובענית ואינטנסיבית. וכי מדוע ששכרה לא יהיה בצידה?

שנית, המשמעות  של הניסוי היא מתן הבחירה בידיו של הקשיש הזכאי לגמלה – האם לקבל אליו את הכסף ישירות, או לפנות לחברה של כוח אדם שתבצע עבורו את תהליך ההעסקה. בכדי להבטיח כי אכן יקבל הקשיש את הטיפול הסיעודי לו הוא זקוק, הסייגים לניסוי הם שניים:

• את הגמלה יקבל רק מי שכבר מקבל טיפול סיעודי על ידי מטפל חיצוני (שאינו בן משפחתו של הזכאי).
• הזכאות לתשלום הישיר תינתן רק למי שזכאי לגמלת סיעוד מלאה.

המתנגדים להצעת החוק

במהלך השלבים שהובילו לאישור המיוחל של הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית בכנסת, היו לה להצעה מתנגדים גדולים. ניתן רק לנחש מי…

חברות הסיעוד הפעילו לחץ ציבורי, אשר טען באיומים כי הניסוי לא ייטיב את המצב הנתון, כי אם יחריף אותו ויוביל למצב שבו משפחות הזכאים לגמלה בעצם ישלשלו את הכספים ישירות לכיסם הפרטי וימנעו מהזכאי לגמלה את שירותי הסיעוד להם הוא זקוק.

חברות הסיעוד והמרכז לשלטון מקומי הפעילו יחדיו לחצים על חברי כנסת שונים, אשר חברים בוועדת העבודה והרווחה, להביע התנגדות להצעת החוק. הם רמזו כי אותה וועדה מזניחה את האינטרסים של הקשישים הסיעודיים, וכי הרחבת הניסוי והרעיון בכלל יפגעו בכל הליכי הביקורת של המוסד לביטוח לאומי ותחום הסיעוד לקשישים. יצויין כי אין מדובר בטענה רציונלית, שכן הכספים יהיו באחריות הוועדות המקומיות של כל רשות עירונית והן שיחליטו האם יקבל הקשיש את הגמלה בכסף או בשעת סיעוד ויהיו ערים לכל חשש שבו תיקח המשפחה את הכסף אליה.

טיפול סביר – בכל הנוגע לרשלנות רפואית אמות המידה למה שיחשב טיפול סביר יקבעו על פי הרמה לה ניתן היה לצפות מבעל מקצוע סביר, דהינו מי שהינו בעל הכשרה מתאימה לעסוק במקצוע והינו בקיא דיו בשיטות ומידע עדכניים. לפיכך רשלנות רפואית בעת טיפול בבני גיל הזהב תבחן לעיתים בהתחשב בהכשרה וידע הנחוצים לשם התמודדות ברמה נאותה עם קשיים בריאותיים ייחודיים לבני גיל הזהב.

מתי ניתן לתבוע פיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מטיפול רפואי

מקצוע הרפואה עוסק באופן ישיר בבריאות האדם ובאיכות חייו. לפיכך למדנו לצפות מן העוסקים במלאכה זו לספק טיפול באיכות מעולה תמיד. אך יש לזכור כי רפואה בכלל, בודאי בכל הנוגע לטיפול רפואי בבני גיל הזהב, אינו מדע מדוייק.

גוף האדם הינו מכונה מופלאה אשר משתנים אין ספור משפיעים על אופן תפקודה. תמיד ייתכנו תגובות בלתי צפויות לטכניקות טיפול בדוקות, מקרים של תוצאות מאכזבות, תסבוכות שונות וכו’. ככל שגופינו מתבגר גורמי אי הוודאות רק גדלים ולכן נחשב טיפול רפואי בבני גיל הזהב כרגיש במיוחד.

לאור שתואר לעיל ניתן להבין כי במקרים רבים אף כי מטופל ניזוק, אפילו באופן חמור, מן הטיפול שקיבל לא מדובר בנזק כתוצאה מרשלנות רפואית ולכן לא ניתן יהיה לתבוע פיצויים באופן זה.
כאמור, רק כאשר הטיפול שניתן נופל ברמתו מזו שניתן לצפות לה מאותו “בעל מקצוע סביר” מדובר ברשלנות רפואית. רשלנות כזו יכול שתתגלה בהחלטות רפואיות שנתקבלו (למשל באשר לבחירה בסוג טיפול מסויים מבין כמה חלופות אפשריות), באבחנה (טעויות, אבחנה מאוחרת), באיכות הטיפול עצמו ועוד.

ברגע שמתעורר חשד כי נגרם נזק כתוצאה מרשלנות רפואית כדאי לפנות לעורך דין המתמחה בטיפול בתביעות שכאלה. רק ייעוץ משפטי שכזה יוכל לאפשר לנו לקבוע אם יש מקום להגיש תביעה.
מטבע הדברים אצל בני גיל הזהב, אשר הינם לעיתים עצמאיים פחות, ידרשו האנשים הקרובים להם לתשומת לב מיוחדת על מנת לחוש אם יש מקום לבירור שכזה אצל עורך דין.

פסיקה בנושא רשלנות רפואית בעת טיפול בבני גיל הזהב

מאז שנכנס לתוקפו חוק זכויות החולה (בשנת 1996) החלה בפסיקה מגמה של הענקת הגנה רחבה למטופלים והורחבה אחריותם של רופאים מטפלים ומוסדות רפואיים.

בפסק דין בעניין ולדימיר רכטמן ז”ל, שהיה בן 73 בעת שאושפז לצורך ביצוע ניתוח מעקפים, נקבע כי הרופא המטפל ובית החולים נהגו ברשלנות כאשר שחררו אותו לביתו בטרם בוצעה בדיקת דם שנלקחה ממנו. בפסק דין זה נידונו גם שאלות הנוגעות להשפעתם של שיקולי עלות על טיפול רפואי, בעניין זה נקבע כי טיפול רפואי יחשב רשלני אם הושפע לרעה משיקולים שכאלה.

אם חש מטופל בן גיל הזהב, או אדם הקרוב לו, בהתנהגות חריגה ומחשידה מצד הצוות הרפואי,  אם נראה כי נעלמו או שונו מסמכים בתיק הרפואי, אם ניסיונות לקבל מידע נענים בשתיקות או תשובות מהוססות מומלץ למהר ולפנות לעורך דין המצוי בתחום תביעות רשלנות רפואית ורצוי שיהיה בעל ניסיון בטיפול בתביעות רשלנות רפואית אצל בני גיל הזהב.

בתביעות רשלנות רפואית יש צורך להוכיח לא רק כי נגרם נזק ואת היקפו אלא גם שנזק זה מקורו בטיפול רפואי רשלני. עורך דין המייצג מטופל בן גיל הזהב אשר ניזוק כתוצאה מטיפול רפואי רשלני ידאג לאתר את הרישום הרפואי הדרוש (החוק מחייב עריכת רשומות רפואיות ושמירתן בארכיונים), יטפל בקבלת חוות דעת מומחה המעידה על היקף הנזק ומקורו, יערוך חישוב לקבוע את סכום הפיצוי שיתבע, יכין את התביעה וינהל את התיק בבית המשפט עד לקבלת פסק דין או הסכם פשרה.

חוק הסיעוד של המוסד לביטוח לאומי קובע כי אנשים אחרי גיל הפרישה, אשר מתגוררים בביתם וזקוקים לסיוע בביצוע פעולות בחיי היומיום (אכילה, רחצה, שליטה בהפרשות וכו’), זכאים בתנאים מסוימים לגמלת סיעוד. על פי היקף גמלת הסיעוד זכאי האדם לסיוע של מטפל שמגיע לביתו ומסייע לו.

התנאים בהם צריך לעמוד האדם לצורך קבלת הגמלה הם: הגעה לגיל פרישה, תושבות ישראלית, התגוררות בקהילה, גודל הכנסה וקצבאות וכן מבחן תלות ותפקוד הנקרא ADL.

מבחני תפקוד

בדיקת התפקוד מבוצעת על ידי בוחן שהוכשר לביצוע הבדיקה (אחות, פיזיותרפיסט או מרפא בעיסוק). הבדיקה נעשית בבית של מבקש הגמלה ובה נבחן תפקודו בסביבה הטבעית שלו וכן מידת התלות שלו בסיוע.

המבחן כולל שלושה שלבים, בכל שלב נבחן פרמטר אחר לגבי מצבו של מבקש הגמלה וניתן ניקוד אשר נסכם ומהווה את האינדיקציה לגבי היקף הסיוע שינתן לו בהמשך.

• סכום מעל 2.5 נקודות מזכה את מבקש הגמלה בגמלת סיעוד חלקית הכוללת סיעוד בהיקף של  9.75 שעות שבועיות.
• סכום מעל 6.5 נקודות מזכה את מבקש הגמלה בגמלה חלקית הכוללת בין 16 ל18 שעות סיעוד בשבוע.
• הניקוד המרבי במבחני התלות הינו 16.5 נקודות.

שלושת השלבים של מבחן ADL:

1.       בחינת התפקוד - כאן נבדקת רמת תפקודו של מבקש הגמלה בפעולות היומיומיות, ניתן לצבור בין 0 ל-8 נקודות, בהתאם למידת התלות (פירוט בהמשך מטה).

2.       צורך בהשגחה – כאן נבדק האם מבקש הגמלה זקוק להשגחה אישית קבועה. מבקש גמלה שימצא זקוק צובר 6.5 נקודות.

3.       מגורים לבד - כאן נבדק האם מבקש הגמלה מתגורר לבדו. במידה ובבחינת בתפקוד הוא צבר 2 נקודות, עבור מגורים לבד הוא יצבור 2.5 נקודות נוספות.

בחינת תפקוד

מבחני התפקוד בודקים את רמת התפקוד של מבקש הגמלה בפעולות היומיומיות. חשוב לציין כי הבחינה איננה של רמת הקושי של מבקש הגמלה בביצוע הפעולות אלא במידת הסיוע לה הוא זקוק כאשר הוא מבצע פעולות אלה. הפעולות הנבדקות הן:

• אכילה – האם מבקש הגמלה מסוגל להזין את עצמו באופן עצמאי כאשר המזון הוכן והוגש לו.
• רחצה - האם מבקש הגמלה מסוגל להיכנס ולצאת מהמקלחת וכן להתרחץ באופן עצמאי.
• קימה ושכיבה – האם מבקש הגמלה יכול לעבור ממצב של שכיבה לישיבה וכן מישיבה לעמידה ללא סיוע.
• ניידות - האם מבקש הגמלה יכול לנוע בביתו ללא צורך בסיוע.
• לבוש – האם מבקש הגמלה מסוגל ללבוש ולפשוט פרטי לבוש.
• שליטה על סוגרים - האם מבקש הגמלה מסוגל לשלוט על סוגריו ולטפל בצרכיו באופן עצמאי.

בבחינה זו ניתן ציון הנע בין 1 ל-3. כאשר:

1= מבצע את הפעולה בקלות.

2= מבצע את הפעולה עם עזרה או הכוונה.

3= תלוי בעזרה לצורך ביצוע הפעולה.

הגשת ערעור

במידה ולאחר ביצוע בחינת התפקוד מבקש הגמלה לא נמצא זכאי לגמלת הסיעוד, או שאושרה לו גמלה קטנה מדי בכדי לענות על צורכי הסיעוד שלו, ניתן לערער על ההחלטה. את הערעור יש להפנות לבית הדין לעבודה תוך חצי שנה מיום קבלת ההודעה הכתובה של המוסד לביטוח לאומי או להגיש בקשה חדשה לביטוח לאומי.

כמו כן, במידה ומצבו של מבקש הגמלה הורע והוא חייב טיפול סיעודי, והוא אינו זכאי לגמלה מלאה, ניתן להגיש אל המוסד לביטוח לאומי בקשה לבדיקת תפקוד חוזרת בשל החמרה במצבו. את הבקשה יש להגיש בצירוף מסמכים שאכן מעידים על ההחמרה. חשוב להקפיד ולזמן בדיקה חוזרת רק אם מצבו של מבקש הגמלה אכן הורע, שכן הנטייה בבדיקות חוזרות היא להפחית ואף לשלול את הזכאות לקבלת גמלת סיעוד.

הזכאות נקבעת על פי התנאים הבאים:

1. גיל פרישה ותושבות – הקשיש צריך להיות תושב ישראל אשר הגיע לגיל הפרישה. גיל הפרישה עומד כיום על 67 לגברים ו64 לנשים.
2. מקום מגורים - כדי לקבל טיפול סיעודי בבית, הקשיש צריך להתגורר בביתו הפרטי או בדיור מוגן באופן עצמאי. קשיש אשר מתגורר במוסד המספק שירות סיעוד, כגון בית אבות סיעודי, אינו זכאי לגמלת סיעוד.
3. הכנסה - הכנסותיו של הקשיש צריכות להיות מתחת לתקרת השכר הממוצעת במשק, כיום (2009) עומדת התקרה על 7,928 ₪. הכנסותיהם של זוג צריכות להיות עד לפי 1.5 מההכנסה הממוצעת במשק. כאשר ההכנסה עוברת את תקרת השכר הממוצעת, ניתנת זכאות לחצי גמלת סיעוד.
4. קבלת קצבאות - הקשיש לא מקבל קצבאות מהביטוח הלאומי או מאוצר המדינה. במקרה שכן, יהיה עליו לבחור בין 2 הגמלאות הרצויות.
5. תפקוד - הקשיש נזקק לטיפול סיעודי, שכן הוא מתקשה בביצוע פעילות יומיומית הכוללת: אכילה, רחצה, הלבשה, טיפול במשק הבית ועוד. נציג של המוסד לביטוח לאומי קובע את רמת התפקוד של הקשיש באמצעות בדיקות תפקוד וכך מחליט על היקף העזרה לה זקוק הקשיש.

תקופה מקסימלית לזכאות

הזכאות לגמלת הסיעוד אינה לצמיתות. הביטוח הלאומי מבצע בדיקות תקופתיות של זכאי הגמלה ובודק את מצבם ובהתאם לכך את היקף הגמלה המתאימה למצבו הנוכחי. במקרה של החמרה במצבו של הקשיש, יש לפנות למוסד לביטוח לאומי לצורך בדיקת זכאות מחודשת.

אופן הגשת תביעה

1. מילוי טופס תביעה לגמלת סיעוד - לצורך קבלת גמלת הסיעוד יש למלא ולמסור טופס זה לפקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי. אל הטופס יש לצרף חוות דעת מרופא ואישורים על הכנסות הקשיש. חשוב מאוד לפרט בהרחבה על מצבו של הקשיש ועל הקשיים התפקודיים שלו בחיי היום-יום. במקרה בו הקשיש מתקשה למלא את הטופס בעצמו ניתן למלאו בסיוע של בן משפחה, עובד סוציאלי, פקיד של הביטוח הלאומי או חברת סיעוד.
2. המתנה לתשובת הביטוח הלאומי - הביטוח הלאומי מתחייב להשיב על הבקשה שהוגשה תוך תקופה של 60 יום מהראשון לחודש שלאחר הגשת הבקשה.
3. ביצוע בדיקת תפקוד - בדיקת התפקוד נעשית ע”י בוחן מקצועי בעל הכשרה מתאימה (מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט או אחות). הבדיקה נעשית בביתו של הקשיש ובה נבחן תפקודו בסביבתו הטבעית.
   בעת ביקור הבוחן, חשוב שתהיה נוכחות של בן משפחה אשר מעודכן לגבי מצב הקשיש. חשוב לציין כי זכאות לגמלת סיעוד אינה מושפעת מהמצב הבריאותי, אלא מקשיים בהם נתקל הקשיש בחיי היומיום ועל כן יש לפרטם. קשיי ניידות של הקשיש מחוץ לביתו אינם רלוונטים מכיוון שהזכאות כוללת סיוע בתוך ביתו. מבחן התפקוד בא לבדוק את יכולתו של הקשיש לבצע פעילויות יומיומיות כגון אכילה, הלבשה, רחצה וכו’ או את הזדקקותו להשגחה בגין מצבו הקוגניטיבי-רגשי. הבוחן קובע את הזכאות וכן את היקף הגמלה.
4. הגשת ערעור - במידה והקשיש לא נמצא זכאי לסיוע או שאושרה לו גמלה קטנה מכפי הצורך, ניתן לערער על ההחלטה. את הערעור יש להפנות לבית הדין לעבודה תוך שישה חודשים מקבלת ההודעה הכתובה של המוסד לביטוח לאומי.
   לחילופין ניתן להגיש בקשה חדשה אל הביטוח הלאומי. במקרה כזה מומלץ להיעזר בגורם מקצועי כגון עובד סוציאלי על מנת לקבל הכוונה נכונה יותר.
5. החמרה במצב הקשיש - במידה וחלה החמרה במצבו של הקשיש והוא אינו זכאי לגמלה המלאה, ניתן לפנות למוסד לביטוח לאומי והגיש בקשה לבדיקה מחודשת של תפקודו לאור החמרה במצבו. את הבקשה יש להגיש עם מסמכים המעידים על החמרה במצבו

למידע נוסף – גמלת סיעוד – סל השירותים שמגיע לי.

בעצם, מאפשר חוק סיעוד לאנשים אחרי גיל הפרישה להישאר בסביבת מגוריהם הטבעית ולשמור על איכות חייהם בצורה במירבית.

מי זכאי לגמלה?

תושב ישראל שהגיע לגיל הפרישה ומתגורר בקהילה, אשר נזקק במידה רבה בסיוע מאדם אחר לביצוע פעולות יומיומיות והחזקת משק הבית.

גיל פרישה – מוגדר כ-65 לגברים ו-60 לנשים.

הכנסותיו של האדם והקצבאות אותן הוא מקבל, משפיעות על גודל הגמלה לה הוא יהיה זכאי והיקפה.
גמלת סיעוד אינה גמלה כספית הניתנת ישירות לאדם המצוי במצד סיעודי, אלא שהיא מתורגמת לשעות סיוע שבועיות של טיפול סיעודי בידי מטפל סיעודי צמוד אשר יעניק את הסיוע הנדרש בביתו של המטופל.

הכספים מועברים לחברות וארגונים, המוכרים בידי הביטוח הלאומי, אשר מספקים את שירותי הסיעוד. מי שנמצא זכאי לגמלה מקבל את שירותי הסיעוד הללו על פי היקף השעות המואשר עבורו בגמלה, ללא כל תשלום מצידו.
השכר למטפל משולם לו ישירות על ידי חברת הסיעוד, אשר אחראית על הבאת והשמת מטפלים זרים..

סוגי הגמלאות

100% גמלה: מיועדת למי שתלוי בסיוע במידה רבה, אך לא לגמרי, וכן למי שזקוק להשגחה.
הגמלה כוללת 9 ושלושת רבעי שעות של טיפול וסיוע לבעלי הכנסה נמוכה ו-5 שעות טיפול וסיוע לבעלי הכנסה גבוהה.*
150% גמלה: מיועדת למי שתלוי בסיוע לגמרי או זקוק להשגחה צמודה. הגמלה כוללת 15.5 שעות טיפול וסיוע לבעלי הכנסה נמוכה ו7.5 שעות סיוע לבעלי הכנסה גבוהה.*
168% גמלה: מיועדת למי שתלוי לחלוטין בצורה המקסימלית בסיוע וטיפול.*

שעות סיוע שבועיות*

מה כולל הסיוע של המטפל?

המטפל מגיע לביתו של הקשיש ומסייע לו בפעילויות היומיומיות וכן בהחזקת משק הבית. הסיוע כולל עזרה ברחצה, הלבשה, רחצה, ליווי לרופא, הבאת תרופות וכל פעולה שגרתית הכלולה בצרכיו של המטופל והוא אינו מסוגל לבצעה ועל כן נכללת עזרה במשק הבית הכוללת ביצוע ניקיון, כביסה, קניית מצרכים ובישול.

המרת הגמלה

ניתן להמיר חלק מהגמלה או את כולה בשירותים שונים. תוכנית הסיעוד יכולה לכלול טיפול על ידי מטפל בבית בכל שעות הזכאות או לחילופין שילוב בין סיוע בחלק מהשעות וכן קבלת שירותים נוספים:

• מרכז יום לקשיש - מרכז אשר מספק שירותי סיעוד בסיסיים: רחצה, השגחה, תעסוקה, בילוי וחברה, ארוחות חמות במשך היום וכן הסעות אליו וממנו.  ניתן לבקר במרכז פעם עד 5 פעמים בשבוע. המרת השעות מתבססת על:
  • זכאים לחצי גמלת סיעוד: יום שהות במרכז שווה ערך לשעתיים סיעודיות.
  • זכאים לגמלה מלאה: יום שהות במרכז שווה ערך לשלוש שעות סיעודיות.
• מוצרי ספיגה - ניתן לבקש אספקה חודשית של מוצרי ספיגה כגון חיתולים, סדינים, סופגנים ועוד. שווי מוצרי הספיגה על פי השעות הסיעודיות נקבע בהתאם למקרה ולכמות הצריכה.
• לחצן מצוקה - מאפשר הזעקת סיוע 24 שעות ביממה, בעת מצוקה באמצעות לחיצה על הלחצן. הסיוע כולל הזעקת רופא, אמבולנס, מכבי אש וכו’. שווי לחצן המצוקה הינו 1/4 שעת סיעוד שבועית.
• שירותי כביסה- מאפשרת איסוף וביצוע כביסה עבור מנות של 5 ק”ג כביסה עבור אחת ורבע שעות סיעוד.

ביצוע המרת השעות מתבצעת במחלקת הרווחה ברשות המקומית על ידי עובדת סוציאלית, אשר מקשרת בין הקשיש לבין ספקי השירותים השונים. החלוקה נקבעת בהתאם לרצון הקשיש ומשפחתו.

סיעוד זמני

במידה וקיים צורך בסיוע לתקופה שאינה עולה על 60 יום, כתוצאה מאשפוז, מחלה או פציעה, ניתן לקבל זכאות לסיעוד קצר מועד מביטוח לאומי. את הבקשה לגמלה מגישים ישירות מבית החולים והזכאות הינה מיידית עם החזרה של הקשיש לביתו.

ההגדרה של אנשים סיעודיים נחלקת ל-3. מוסד סיעודי מספק מענה לאוכלוסייה של קשישים סיעודיים (כמתואר לעיל), קשישים במצב סיעודי מורכב (סיעודיים אשר תלויים לגמרי בטיפול רפואי צמוד, כמו מכונת דיאליזה או הנשמה), ובמקרים מסויימים גם קשישים תשושי נפש הם סיעודיים (תהיה  מחלקה נפרדת עבור תשושי נפש בבית אבות הסיעודי – בד”כ מחלקה סגורה), אם כי אין זה מחייב.

קיימים בארץ מגוון בתי אבות סיעודיים ו/או מחלקות סיעודיות. המגוון רחב ולכן חשוב מאוד להקפיד על מספר פרמטרים בעת בחירת בית אבות סיעודי:

• רישיונות של משרד הבריאות - הצוות המטפל והצוות הרפואי צריך להחזיק בהסמכה לטיפול בחולים סיעודיים.
• מתן שירותים רפואיים - הקשישים צריכים לקבל ליווי רפואי של רופא מומחה בגריאטריה וכן לעבור בדיקות תקופתיות ועוד.
• מתן שירותי רפואת חירום – במקרה חירום צריכים הקשישים לקבל מענה מיידי בדמות שירותי חירום או אמבולנס. בנוסף יש להחזיק בבית האבות לחצני מצוקה.
• מתן שירות פסיכולוגי – רצוי שיהיה בבית האבות בעל מקצוע שיוכל לטפל בנושאים נפשיים.
• טיפוח והגיינה - בית האבות צריך להיות מתוחזק היטב ונקי ביותר. חשוב לבדוק מהו מספר המטופלים השוהים באותו החדר, האם השירותים והאמבטיה צמודים לחדר וכו’.
• מתן מענה יעיל - חשוב שהקשישים יקבלו מענה מהיר ויעיל בכל צרכיהם: אכילה, רחצה, לבוש וכו’.
• תעסוקה חברתית – בית האבות צריך לספק פעילויות אשר מאפשרות אינטראקציה חברתית בין הקשישים, גירויים אינטלקטואליים, העשרת התרבות ועוד. כל מקום מציע את תוכניות הטיפול הפנאי והטיפולים באמצעות עיסוק השונים שלו.

אך לפני הכל חשוב מאוד להתחשב בבחירתו של המטופל באם הוא מסוגל לבחור. שליטתו של הקשיש במצב תקל מאוד על המעבר למוסד בו ישהה כנראה עד תום חייו. מעבר לכך, חשוב מאוד שיהא זה מקום שיהיה לו בו נעים ובטוח.

במסגרת השהייה במחלקה הסיעודית, הקשיש זכאי לקבל את כל מה שנדרש לטיפולו, התשלום הנקבע הוא יחיד וסופי וכולל את כל השירותים המוצע. המוסד אינו רשאי לבקש תוספות תשלום על שום שירות, כגון אספקת תרופות או טיפולי פיזיותרפיה למשל.

מימון לבית אבות סיעודי

העלויות של השהיה בבית אבות סיעודי אינן נמוכות כלל והאשפוז במוסד סיעוד אינו כלול בסל הבריאות. במידה וקיים קושי לשלם את עלויות השהייה בבית אבות סיעודי, ניתן לפנות לקבלת סיוע מהמדינה המכונה “קוד גריאטרי“. ה”קוד” מאפשר מימון חלקי או מלא של השהייה.

הקוד ניתן בהתחשב בתנאים כגון: מצבו הבריאותי של הקשיש, מצבו הכלכלי של הקשיש, מצבם הכלכלי של בני משפחתו וכן מקום פנוי במוסדות המוכרים על ידי משרד הבריאות. הבקשה מוגשת מטעם משפחת הקשיש, קופת החולים, בית החולים או שירותי הרווחה.

השתתפות המדינה במימון טיפול סיעודי תלויה ביכולת הכלכלית של הקשיש ומשפחתו הכוללת הכנסות שוטפות, נכסים כספיים, נכסי נדל”ן, ביטוח סיעודי שרכש במהלך חייו ועוד.

משפחת הקשיש אשר מקבלת “קוד” גריאטרי תשתתף במימון החלקי. סכום ההשתתפות מתחיל מ-700 ₪ לחודש ומגיע עד לגובהו של סכום התשלום המלא. היקף ההשתתפות של המדינה תלוי ביתרה התקציבית שאושרה על ידי הממשלה למטרה זו. כמו כן, המשפחה נושאת בתשלומים עבור שני חודשי האשפוז הראשונים של הקשיש.

את טפסי הבקשה ניתן להוריד באתר משרד הבריאות. יש לצרף אליהם:

1. צילום ת.ז וספח

2. שאלון מידע רפואי אשר מולא ע”י רופא – המידע כולל פירוט אודות המחלה וכן המגבלות התפקודיות הנובעות ממנה.

3. חוות דעת רפואית מפורטת.

4. דוח אבחון הנעשה על ידי עובדת סוציאלית.

5. אישור הכנסה משלושת החודשים האחרונים – של הקשיש ובני משפחתו (בן זוג וילדים).

6. אישור על קצבאות ביטוח לאומי – של הקשיש ובני משפחתו (בן זוג וילדים).

7. תשלום בגובה 2 חודשי שהייה והתחייבות להשתתפות בהוצאות השהייה.

אתם מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה

צוות האתר