אנשים שומעים הרבה על המונח כולסטרול טוב וכולסטרול רע, אבל מה זה אומר בעצם ? כולסטרול ביסודו הוא שומני וכמו כל סוג שמן אחר הוא לא מתמוסס בנוזלים (במקרה זה מדובר בדם שלנו), כדי שהוא יוכל לעבור בדם שלנו הוא עטוף במעין מעטה חלבוני שנקרא ליפופרוטאין, יש שני סוגים של ליפופרוטאינים שנושאים כולסטרול בדם, האחד מהם מסייע להרחקת הכולסטרול ממחזור הדם והשני לא –  ומכאן המונחים כולסטרול רע וכולסטרול טוב.

כיצד רמות כולסטרול יכולות להשפיע על אנשים מבוגרים ובפרט על חולים סיעודיים  ?

יש לזכור כי כולסטרול הוא אחד מגורמי הסיכון להתפתחות מחלת עורקים כללית, רמות כולסטרול בדם קשורות באופן ישיר בהתפתחות מחלה זו וניתן לומר גם כי ככל שרמת הכולסטרול בדם עולה כך עולה הסיכון לחלות במחלת עורקים כללית.

מדובר למעשה על תעוקת לב שעלולה להיגרם בשל הפחתת אספקת הדם העשירה בחמצן, זהו תוצר ישיר של התרבדות כולסטרול ושקיעתו בדפנות כלי הדם בגופנו.

השפעת רמות כולסטרול על חולים סיעודיים ניכרת בפרמטרים רבים, הראשון והחשוב ביותר הוא נושא הארכת תוחלת החיים, שמירה על תזונה נכונה ורמות כולסטרול נמוכות ימנעו מחלות לב והן יאריכו את חיי החולה הסיעודי.

כולסטרול רע ישפיע במידה ניכרת על כל פן אחר בחייו של המטופל הסיעודי, נבדק ונמצא כי אי שמירה על רמות כולסטרול בריאות החמיר בעיות בריאותיות וגרם להתדרדרות מצבם הבריאותי הכללי של חולים סיעודיים וזאת בהקשר לכל המחלות שישנן החל מדלקות ועד מחלות לב, סוכרת ועוד.

כמו כן שמירה על רמות כולסטרול נמוכות יסייעו במניעה אירועים מוחיים שנעשים בגיל מסוים שכיחים פחות.

למה חשוב להוריד רמות כולסטרול ומהם הגורמים המשפיעים על רמות אלו ?

חשוב להוריד רמות כולסטרול בגוף כדי להאט ולצמצם קצב הצטברות ושקיעת הכולסטרול בדפנות העורקים, כאשר אדם נמצא במצב בו קיימים בו שני גורמי סיכון להתקף לב הורדת רמות כולסטרול היא משמעותית וחשובה מאין כמוה.

גורמים שמשפיעים על רמות כולסטרול הם תזונה מתאימה –  יש לאכול מזונות עשירים בשומנים רווים, עודף משקל כרוך בדרך כלל בהעלאת הכולסטרול הרע.

פעילות גופנית תורמת להורדת הכולסטרול הרע והעלאת הכולסטרול הטוב, חשוב לדעת כי גם לגיל יש השפעה ישירה על רמות כולסטרול בגוף ואלה מתחילות לעלות בהדרגה מגיל עשרים ומעלה.

כיצד ניתן לשמור על רמות כולסטרול נכונות ?

בראש ובראשונה יש לציין כי חשוב לבצע מעקב תמידי אחר רמות כולסטרול וזאת כדי להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק, ההמלצה כיום היא לבצע בדיקה אחת לחמש שנים מגיל עשרים וכמובן שבהתאם לדרישות הרופא בשלב מאוחר יותר.

רמות כולסטרול יכולות להשתנות בכל גיל ובדרך כלל הן משתנות בצורה דראסטית לאחר גיל הבלות, חשוב להבין כי כדי להימנע או כדי לאחר או אפילו לצמצם נזקים אלו יש לשמור על אורח חיים בריא –  וזאת בכל גיל.

יש להקטין את המזונות העשירים בשומנים רווים, לבחור מזון דל בשומן, לבחור מזון דל כולסטרול, להגביר את הפעילות הגופנית, להעלות את כמות העמילן והסיבים בדיאטה ולבצע קניית מזון מושכלת.

לצד הפולמוס סביב השימוש במריחואנה לשיפור מצב הרוח, עולה גם פופולריות השימוש במריחואנה לצרכים רפואיים. שימוש רפואי בסם, בעיקר למטרות שיכוך כאבים ועידוד התאבון, הופך להיות מקובל יותר ויותר ונכנס בשנים האחרונים לקונצנזוס הציבורי. כיום רופאים ממליצים פעמים רבות על השימוש במריחואנה רפואית, משרד הבריאות מספק אישורים לחולים ומסדיר את רשיונות גידול הקנביס- הצמח ממנו מופקת המריחואנה, ואת נקודות החלוקה ברחבי הארץ.

מי משתמש במריחואנה הרפואית?

כיום קיימים בארץ כ-1500 חולים בעלי אישור לשימוש קבוע במריחואנה כתרופה. רובם הגדול של בעלי האישורים הם חולי סרטן, שמקבלים את המריחואנה להקלת כאבים בשלבים המתקדמים של המחלה, או להקלה על בחילות וכאבים בזמן טיפולי כימותרפיה. האוכלוסיה השניה שמשתמשת במריחואנה רפואית הם חולי הכאב הכרוני, שתרופות אחרות לא סייעו להם. גם חולים במצב סיעודי הלוקים במחלות קשות זוכים לקבל אישור לשימוש בסם.

קבוצה נוספת היא נפגעי תסמונת פוסט טראומטית- כתוצאה מהלם קרב, תאונות דרכים או טראומות אחרות. במקרים אלו, השימוש בסם מסייע לחולים להירגע מהמתח הקבוע שבו הם שרויים, מסייע לשינה תקינה ולהרפיה.
מחקרים רבים עוסקים בהשפעת המריחואנה הרפואית על הפרעות נפשיות שונות כמו דיכאון, חרדה ואחרות, אך בתחום רפואת הנפש השימוש בסם מוגבל כרגע לנפגעי הלם קרב.

מי שרוצה לקבל אישור לשימוש צריך לפנות לרופא המטפל בו, והלה ישלח בקשה לקבלת אישור ממשרד הבריאות. הסם ניתן בצורת חומר לעישון או בכדורים לבליעה. לגבי האחרונים ישנו ספק לגבי מידת היעילות, בניגוד לעישון מריחואנה שנחשב ליעיל ואינטנסיבי יותר.

המריחואנה מסייעת במספר תחומים:

• שיכוך כאבים- בעיקר כאבים ממקור עצבי.
• הקלה בבחילות והקאות
• עידוד תאבון- תופעת ה”מאנצ’יז” המוכרת לכל משתמש בסם היא ממש חבל הצלה עבור חולים הסובלים מבחילות ומחוסר תאבון ובשל כך משילים קילוגרמים רבים ממשקלם, עד לכדי רזון מסוכן.

בניגוד לעישון סיגריות, עישון מריחואנה ללא טבק אינו מסוכן ואינו גורם לסרטן ריאות.

הסדרת השימוש במריחואנה רפואית

כיום אחת הבעיות העיקריות של השימוש במריחואנה רפואית היא שישנם מעט מגדלים מורשים בארץ, שעושים זאת כתרומה, אך הביקוש לתרופה עולה בצורה ניכרת מדי שנה, ואיתו גם הצורך בהרחבת הגידולים תחת פיקוח מתאים. במהלך השנה האחרונה מתנהל תהליך חקיקה להסדרת חלוקת המריחואנה, כך שלא יהיה קשר ישיר בין החולים למגדלים אלא דרך תיווך של עמותה ממוסדת. ישנם גם חולים המגדלים מריחואנה לשימוש עצמי בביתם, ברשיון כמובן. המשטרה חוששת מזליגה של הסם אל מקורות עבריינים וצריכה לדאוג לאבטחת המגדלים המורשים.

ברחבי העולם, אגב, המצב לא בהכרח יותר טוב. מעט מאוד מדינות ברחבי העולם מאפשרות את השימוש במריחואנה רפואית, ביניהן חלק מהמדינות בארצות הברית- שבהן הסם ניתן לטיפול במגוון רחב בהרבה של מחלות, והולנד, שהיא גם המדינה היחידה שרשאית לייצא את הסם. רוב מדינות אירופה מתנגדות לשימוש במריחואנה רפואית, ורבים מן החולים משיגים את הסם בעצמם, ממקורות פחות בטוחים.

נראה כי בארץ ישנו קונצנזוס לגבי ההשפעות החיוביות של המריחואנה הרפואית, אך עדיין לא נמצאה הדרך להסדיר את כל הסיכונים הכלכליים והבטיחותיים של ייצור תרופה המשמשת גם כסם מבוקש.

גורמים למחלת פרקינסון

מחלת פרקינסון נגרמת כתוצאה מפגיעה או הרס של תאי העצב במוח באזור שנקרא Substantia Nigra. לתאי העצב שנהרסים במסגרת המחלה יש תפקיד חשוב בייצור דופמין, אשר מהווה מעין שליח כימי האחראי על העברת אותות בין “הרשות המחוקקת” (האחראית על עיבוד נתונים) של המוח לבין “הרשות המבצעת” (האחראית על הפעולה עצמה).

סימנים מוקדמים לגילוי פרקינסון

כדי לגלות את הסימנים המוקדמים למחלה, על משפחתו וסביבתו של החולה להיות ערים במיוחד לשינויים או לתסמינים יוצאי דופן, מאחר שאינם בולטים ולרוב מופיעים בהדרגה. בין התסמינים המוקדמים:

• תחושת עייפות והרגשה כללית רעה.
• אי יציבות.
• קושי לקום ממצב ישיבה.
• דיבור רך ואיטי מדי וכתב ידם נראה מכווץ ועכבישי.
• נטייה פתאומית לשכוח מילים או קטיעת חוט המחשבה.
• תחושות דיכאון ועצבים בלי סיבה נראית לעין.

תקופת הסימנים המוקדמים יכולה להימשך זמן רב לפני שמופיעים הסימפטומים העיקריים הבולטים לעין, אשר מאפיינים את המחלה.

מאפיינים בולטים וסימפטומים עיקריים

מחלת הפרקינסון לא משפיעה על כל החולים באותה צורה. אצל חולים מסוימים המחלה מחמירה במהירות והופכת אותם למוגבלים בתנועתם, בעוד שאחרים יכולים לחיות משך שנים רבות עם התסמינים המוקדמים של המחלה והפרעה מוטורית קלה בלבד. ככלל, הסימפטומים המאפיינים את מחלת הפרקינסון הם:

רעד- שיכול לתקוף את הידיים, הרגליים או הלסת. הרעד בולט בעיקר בזמן מנוחה.

נוקשות של השרירים – או התנגדות לתנועה, אשר מאפיינת חולים בבואם לעשות פעולה.

איטיות בתנועה – האטת או איבוד התנועה האוטומטית, בלי שניתן לצפות את ההאטה. פעולות כמו מקלחת, לבוש בגדים וכדומה הופכות להיות קשות ומסורבלות.

חוסר-יציבות – או שיווי-משקל וקואורדינציה פגומים, גורמים לחולים לרכון קדימה או אחורה וליפול ביתר קלות.

סימפטומים נוספים שמאפיינים את המחלה: דיכאון, מצבי-רוח משתנים, אובדן זכרון וחשיבה איטית, קשיים בבליעה ובלעיסה, שינויים בדיבור, בעיות בעיכול ובדרכי השתן, בעיות עור.

אבחון פרקינסון

קיים קושי רב באבחון מדויק של מחלת הפרקינסון בשלביה המוקדמים. לא קיימות בדיקות דם או מעבדה היכולות לאבחן את המחלה. הרופא צריך להתבונן בחולה לאורך זמן עד שיראה כי הוא סובל מרעד באופן עקבי וכי מצטרפים אליו סימפטומים קלאסיים נוספים (אחד או יותר). אבחון מדויק בהקדם האפשרי חיוני להתחלת מתן תרופות מתאימות לחולה ולמניעת התדרדרות המחלה.

במקרה של חשד לפרקינסון מומלץ לפנות לרופא המטפל או לפסיכוגריאטר לביצוע אבחון מקיף ומקצועי.

פרקינסון – דרכי טיפול

עדיין לא נמצאה תרופה לפרקינסון, אך קיימות מגוון תרופות המקלות באופן ניכר על תסמיניה. הטיפול מותאם באופן אישי לחולה, בהתאם למצבו.

פעילות גופנית ודיאטה – בתור התחלה מומלץ לאמץ תפריט תזונה המתאים לחולי פרקינסון (בהתאם לרגישויות המסוימות של החולה) ולאמץ תרגילי התעמלות מתאימים לאימון השרירים על בסיס קבוע כדי לחזק אותם ולמנוע ניוון.

טיפול תרופתי: מאחר שאין אפשרות להעביר דופמין לאזור הספציפי במוח שם הוא חסר (דופמין נספג בדם), ניתנות תרופות המחקות או מדמות את פעילות הדופמין באופן מלאכותי: DOPAMIN AGONIST, LEVODOPA, SINEMET או DOPICAR.

ניתוח PALLIDOTOMY מתאים כטיפול עבור חולי פרקינסון בני פחות משבעים שטופלו במשך שנים בטיפול התרופתי והגיעו למצב בו מינון גבוה של תרופות לא משפיע עליהם יותר, או שיוצר תופעות לוואי קשות.

תקנות רישוי ושימוש בקלנועית

ישנן כמה תקנות רשמיות לגבי רישוי של קלנועית ולגבי השימוש בה, אלו כוללות את הדוגמאות הבאות:

• בעלי הקלנועית אינו חייב לרשום את הכלי ככלי רכב רגיל ואין חובת רישוי על קלנועיות.
• אדם שנוהג בקלנועית אינו חייב להחזיק רישיון נהיגה כלשהו.
• למרות האמור בסעיף לגבי רישיון הנהיגה, אוסר לנהוג בקלנועית לפני שמלאו לנהג שש עשרה שנים לפחות – אלא אם כן מדובר על נכה שאז גם צעירים יותר רשאים לנהוג בכלי.
• נהיגה בקלנועית מחייבת כשירות גופנית, נפשית וקוגניטיבית לשם כך, אם זאת, אין בפועל בדיקות רשמיות שעל נהגי קלנועיות לעבור ומדובר בעיקר על שיקול דעת עצמי ושל משפחת הנהג בקלנועית.
• כמובן שנהגים בקלנועיות חייבים לדעת לתפעל את הכלים מכל הבחינות.
• אסור לנהוג על קלנועית בכביש אלא אם כ מדובר על שטחים של קיבוצים ומושבים ונסיעה בכבישים פנימיים של ישובים כפריים אלו או במקרים בהם אי אפשר לנסוע על מדרכה מוסדרת בגלל הרוחב שלה או מגבלות ומכשולים אחרים שנמצאים עליה. או כמובן במקרים בהם אין לצד הכביש מדרכה קיימת.
• אסור במהלך נסיעה על קלנועיות לעלות או לרדת מהמדרכה – זוהי תקנה קשה ליישום בהרבה מקרים מובנים של תנאי השטח ורצון להגיע למקום מסוים.
• אסור לעבור עם קלנועית מהירות של 12 קמ”ש – מרבית הכלים לא עוברים מהירות זו בכל מקרה ואלו שכן מגיעים לרוב רק עד מהירות של 15 קמ”ש.

תאונות וביטוח

בגלל שהחוק ובתי המשפט קבע כי קלנועיות אינן רכב מנועי אלא יותר דומות באופיין לכיסאות גלגלים אין חובת ביטוח של קלנועית. על פי התקנות הקלנועית לא אמורה באופן כללי להגיע לכביש ולכן הסכנה שבתאונות עם כלי רכב אחרים פחותה, למרות שידוע כי המצב בשטח שונה ובמקרים רבים הנהגים נמצאים על כבישים עירוניים כחלק מתנועת שאר הרכבים.

בגלל שאין חובת ביטוח חובה (ביטוח שהוא על נזקי גוף) ומשום שבית משפט קבע במסגרת תיק ספציפי כי קלנועית איננה רכב מנועי אז במקרים של תאונות דרכים בהן מעורבות קלנועיות הנהגים של הקלנועית לא יקבלו פיצוי כלשהו מחברות הביטוח או מהמדינה.

המשמעות של נושאים אלו היא כפולה, גם שנהגי קלנועיות חשופים לדרישה משפטית לתשלום פיצויים גבוהים במקרה של תאונות עם פגיעות גוף או רכוש שנגרמו באשמת הנוהג בקלנועית וגם שבמקרה של פגיעות גוף או רכוש של נהגי קלנועיות הם לא יקבלו פיצוי ביטוחי כלשהו.

ישנה המלצה אם כך לרכוש פוליסת ביטוח חובה בכל זאת עבור קלנועית פרטית, זאת כדי לכסות את הנהגים לפחות על מקרים בהם יש פגיעות גוף. ניתן גם להוסיף סעיף ביטוח לנזקי גוף לצד שלישי. לא כל חברת ביטוח תסכים למכור פוליסת ביטוח עבור קלנועית אך אם חברה כן מכרה פוליסה שכזו היא לא יכולה על פי חוק להתכחש לה בעתיד או לטעון כי לא מדובר על רכב מנועי.

כאשר הורה, בן זוג, אח או כל קרוב משפחה אחר, מאבד את עצמאותו, הדבר משפיע על כל בני המשפחה. המשפחה היא הארגון החברתי הבסיסי, והיא שמספקת לחבריה תמיכה לאורך כל החיים.
לפיכך המחויבות היא לכאורה מובנת מאליה, אך בפועל הדבר אינו פשוט: מדובר בשינוי משמעותי במבנה המשפחה ובחלוקת הזמן והנטל, שינוי שדורש הסתגלות לאורח חיים חדש וכן הסתגלות נפשית למצבים לא מוכרים ולקבלת החלטות קשות. לעתים ההתמודדות הקשה ביותר היא של בן או בת הזוג, שעוברים גם מעין תהליך של אובדן על חיי הזוגיות, כפי שהכירו אותם.

במה כרוכה התמודדות עם קרוב סיעודי?

א.       טיפול פיזי- סיוע פיזי לקרוב החולה, האכלה, הלבשה, נתינת תרופות ועוד מטלות רבות. העסקת מטפל סיעודי או שיקום בבית אבות סיעודי מסייעים בחלק הפיזי של הטיפול, אך לאו דווקא בשאר מרכיבי ההתמודדות.

ב.       קבלת תפקידיו של החולה- המשפחה צריכה להמשיך להתנהל גם בלי קשר למחלה: טיפול בילדים, תשלום חשבונות, ביצוע עבודות הבית ודאגה לפרנסה. בני המשפחה צריכים להמשיך למלא את תפקידיהם וגם לקחת על עצמם גם את תפקידיו של החולה.

ג.        תמיכה וסיוע מנטלי- הידרדרות המצב הבריאותי כרוכה פעמים רבות בירידה במצב הרוח. באם מדובר בדיכאון ממושך וחמור הדבר מקשה על ההתמודדות עם המחלה, ועלול להביא לנטיות אובדניות. במקרה כזה חשוב להפנות את החולה לאבחון ולטיפול, אך מדובר גם בהתמודדות לא פשוטה עבור בני המשפחה: הללו נדרשים לספק תמיכה נפשית, אף על פי שפעמים רבות הם לא זוכים כלל להערכה ותודה מצד המטופל. כשמדובר בחולים דמנטיים, פעמים רבות מצבי רוח והתקפי זעם הם חלק בלתי נפרד מתסמיני המחלה.

ד.       סיוע כלכלי- טיפולים רפואיים וסיעודיים הם עסק יקר. אם בן המשפחה שהפך סיעודי עבד לפני כן, חסר גם חלקו בפרנסת המשפחה. בכל אופן, הנטל הכלכלי גובר ומוסיף ללחץ ולמצוקה.

לפעמים המשפחה עוברת את תהליכי ההתמודדות וההסתגלות מתוך שיתוף, הידברות וחלוקת נטל הוגנת. אבל פעמים רבות גם משפחה קרובה מתקשה להתמודד עם המצב המורכב וחלק מבני המשפחה עלולים לחוש תסכול, זעם ואפילו דיכאון.

צריך לזכור שכל אחד מתמודד בצורה שונה: ישנם כאלה שמתעסקים אך ורק במחלה, עד כדי הזנחת אנשים ועיסוקים אחרים בחייהם. אחרים מדחיקים את הקושי הנפשי הכרוך במחלה ומתנהלים באופן אוטומטי, מבלי להבחין במצוקה שבו הם שרויים. שני המצבים הללו אינם אידיאליים לבריאות הנפש של בני המשפחה. חוסר- ודאות בנוגע למצבו של קרוב חולה מגביר את הקושי ואת הבלבול.

כיצד מתמודדים?

במצב של התמודדות מורכבת עם מחלת בן הזוג או בן משפחה אחר כדאי להיעזר באנשים אחרים, בין אם מדובר בחברים וקרובים ובין אם מדובר בתמיכה נפשית מצד גורמים קהילתיים שונים. השיתוף במשא הכבד מסייע בהקלת הלחץ והתסכול ובבניית תחושת מסוגלות וערך עצמי.

תמיכה חברתית בלתי פורמלית: שיחות עם חברים קרובים, עם בני המשפחה האחרים וכדומה.

השתתפות  בקבוצות תמיכה לבני משפחה של חולים. קבוצות כאלה ניתן למצוא דרך השירותים הסוציאליים ולעתים גם בבתי החולים.

תמיכה נפשית פורמאלית: פניה לפסיכולוג או לגורם אחר כמו עובד סוציאלי.

כל הגורמים הללו מביאים לקשיים רגשיים, שמתבטאים בכך שאחוז גבוה מאוכלוסיית הקשישים כ-15%-18% סובלת מדיכאון.

בארץ, אוכלוסיית הקשישים היא אכלוסיה שמורכבת ברובה ממהגרים- דבר שכרוך בקשיי הסתגלות ובקשיים כלכליים. ביניהם ישנם עדיין ניצולי שואה רבים, אוכלוסייה שסובלת באופן מיוחד מבעיות נפשיות. דיכאון אינו תלוי רק בנסיבות החיים שתיארנו, אלא קשור גם בגורמים גנטיים ושינויים אורגנים הקשורים בזקנה.

מעטים מבין הקשישים הסובלים מדיכאון משמעותי פונים לטיפול- אם בשל בושה ודעות קדומות על פסיכיאטרייה ואם בשל האמונה המוטעית, של הקשישים ושל החברה בכלל, שהמצוקה והעצבות הן חלק טבעי מהזקנה ו”לא צריך לעשות עניין”.

בנוסף, האוכלוסייה המבוגרת נוטה להפנים רגשות, יחסית לדור הצעיר, דבר שמקשה עוד יותר על אבחון הדיכאון.
פעמים רבות קשישים מקבלים טיפול בלתי יעיל או אף מזיק, למשל תרופות לא מתאימות שלהן תופעות לוואי קשות. לפיכך מודעות להפרעה, לתסמינים ולטיפול בה היא בעלת חשיבות רבה בחברה שבה אוכלוסיית הקשישים רק הולכת ומתרחבת עם השנים.

אבחון דיכאון

אבחון של הפרעות נפשיות בגיל הזהב כדאי שייעשה על ידי פסיכוגריאטר- פסיכיאטר שהתמחה באופן מיוחד בבריאות הנפש אצל קשישים.
הסיבה לכך היא שתסמיני דיכאון בגיל הזהב שונים מתסמיני דיכאון בגילאים אחרים. דיכאון אצל קשישים יכול להתבטא באחד או יותר מהתסמינים הבאים:

• ירידה משמעותית בתקשורת ובמפגשים עם הסביבה
• בעיות ריכוז
• עייפות
• חוסר תיאבון
• הזנחה עצמית
• ויתור על פעילויות פנאי, ספורט ועוד

דיכאון בגיל המבוגר מתבטא גם בירידה קוגניטיבית חדה, אך בניגוד למצבים דמנטיים, ישנה מודעות לירידה הזו וניסיון להתמודד איתה. הבלבול וקשיי ההתמצאות פחות משמעותיים לעומת חולי דמנציה.

חשוב לדעת שירידה חדה במוטיבציה, תחושות של עצבות כללית, חוסר ערך וחוסר תכלית בחיים אינן תחושות נורמליות בזקנה. אפשר ורצוי לטפל בהן ולשפר במידה ניכרת את איכות החיים, גם בגיל מאוחר.

טיפול בדיכאון

חשוב מאוד להגיע לטיפול במקרה שיש תסמינים דכאוניים. הדיכאון עלול לגרום להתדרדרות במצב הבריאותי, להתמכרויות שונות, לפגיעה ביחסים המשפחתיים וכן להתאבדויות.

טיפול בדיכאון מתחלק לטיפול תרופתי ופסיכולוגי וכמובן שילוב של השניים.
בשוק קיימות תרופות אנטי דכאוניות שונות ופסיכיאטר או פסיכוגריאטר מתאים לכל אחד את התרופה והמינון הרצוי.

ישנן תרופות שהשפעתן פחותה בגיל המבוגר, או שנטילתן כרוכה בתופעות לוואי שונות, כמו העלאת הסיכון לשברים. חשוב להיות מודעים להשפעה של כל תרופה ולהחליף אותה במידה ומופיעות תופעות לוואי קשות.

טיפול פסיכולוגי יכול להיות טיפול פסיכודינמי, שמתמקד בהבנת תכנים תת- מודעים במטרה להתמודד עם החרדות והתסכול בצורה יותר מועילה, או טיפול קוגניטיבי- התנהגותי שחותר לשינוי המחשבות הדכאוניות וסיגול דפוסי התנהגות בריאים. לעתים ניתן להשתלב בקבוצות תמיכה לקשישים הסובלים מדיכאון, למשל במרכזים למבוגרים.

גם למשפחה ישנו תפקיד קריטי בשיקום וטיפול במבוגרים הסובלים מדיכאון. קשישים אלה זקוקים לשמירה על קשרים חברתיים וקשר עם הסביבה, גם אם לא תמיד הם מוצאים בעצמם את הכוחות לטפח קשרים כאלה.

לפיכך חשוב לעודד אותם להיפגש עם חברים ומשפחה, להתמיד בפעילויות אהובות ולצאת לטיולים כפי יכולתם- לאור השמש השפעה בדוקה על שיפור מצב הרוח. אפשר לעודד אותם להירשם למרכז חברתי למבוגרים, להירשם לקורס או לחוג, ואפשר גם ללוות אותם. הכי חשוב לתמוך בהם, להיות לצדם ולגלות סבלנות והבנה למצבם.

החיתולים ידועים בעיקר בשימושם בקרב תינוקות, אך גם אנשים מבוגרים נאלצים להשתמש במוצרים אלה עקב הקשיים המוזכרים לעיל. הסיבות לבריחת שתן או אי שליטה בסוגרים הן רפואיות ומנטליות: ניתוח, לידה, בעיות עצביות, בעיות מוחיות, תשישות נפשית (כגון: חולי אלצהיימר) וכו’.

החיתולים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: חיתולים חד פעמיים וחיתולים רב פעמיים. לכל קבוצה את היתרונות והחסרונות שלה.

את החיתולים החד פעמיים משליכים לפח לאחר השימוש ואילו החיתולים הרב פעמיים ניתנים לכביסה ולשימוש חוזר. היתרון בחיתולים הרב פעמיים הוא החיסכון בעלויות ושמירה על הסביבה.

החיתולים הרב פעמיים לא מושלכים לפח לכן לא גורמים לזיהומים ולהגדלת נפח הפסולת בעולם. עם זאת לחיתולים החד פעמיים יתרונות בולטים אחרים: נוחות השימוש בחיתולים היא רבה, חוסכת זמן והיגיינית יותר. מגוון מוצרי הספיגה הוא רב ומאפשר לבצע התאמה טובה בין צרכי המשתמש לתכונות המוצר.

קיימים מספר מוצרי ספיגה בשוק:

חיתולים למבוגרים- מיועדים לספוג כמויות נוזלים גדולות. מיועדים למי שאינו שולט בסוגריו או מרותק למיטתו.

מכנסוני מגן- מיועדים לספוג כמויות בינוניות ומיועדים לבריחות שתן בינוניות. מראם כשל תחתון רגיל והם נוחים ללבישה.

סופגנים- מיועדים לבעיות הרטבה קלות עד בינוניות. לסופגנים גזרת תחתון ופסי גומי תפורים בצידיהם וכך יוצרים אטימה ולכידת נוזל בסופגן.

פדים- מיועדים לבעיית בריחת שתן קלה. מיועדים לנשים, מוצמדים לתחתון ומכילים מרכז ספיגה יחיד.

שקיות שתן- מיועדות למי שאינו יכול להגיע אל השירותים באופן תדיר אך שולט בצרכיו. שקית הינה בנפח של כליטר ובעלת שסתום אל חזור.

סדין חד פעמי- מיועד למי שסובל מהרטבות לילה. מונע החלפות תקופות של סדינים וריבוי כביסות.

בחירת חיתול

בחירת חיתול מתאים תתבצע על פי השיקולים שלהלן:

גזרה: לחיתולים גזרות שונות המותאמות למבני גוף שונים. יש להתאים בין החיתול למבנה הגוף המתאים.

כושר ספיגה: יש לבחור מוצר שיתאים מבחינת כושר הספיגה. יש להפריד בין דליפת שתן ולבין אי שליטה בסוגרים.

רגישויות: במקרה בו קיימות רגישויות כגון אדמומיות או תפרחות חיתולים יש לרכוש חיתולים המונעים מגע בין העור להפרשות.

מחיר: עלות המחיר הינה שיקול מרכזי בבחירת הסוג. מחירי החיתולים נעים בין 2 ש”ח חיתול ל-10 שקלים לחיתול.

לרב בעת בחירת חיתול יש לבקש דוגמאות לשימוש מחברות החיתולים השונות. רק לאחר שימוש בחיתול ניתן להחליט האם הוא מתאים לצרכים. יצרניות מוצרי הספיגה הינן:
חוגלה, קימברלי (חיתולי שיקמה), ג’קובסון, אבריפור, נועם, מכנסוני אפקטיב, חיתולי פארמה, טנה, טייקו, עידן מוצרי ספיגה, מוליקור (הרטמן), מגה קרליין, מוליק קלאסיק, דייפרס.

החלפת חיתול

מועד החלפת החיתול תלוי לרב במטפל. המועדים משתנים ממטפל למטפל: יש מי שמחליף במועד קבוע (לאחר שינה או בתום האוכל) או לאחר שהחיתול הינו משומש ולא יכול לבצע את תפקודו יותר.

התופעה הרווחת בקרב מי שמשתמש בחיתול היא תפרחת חיתולים. שילוב של שתן וצואה יוצרים אפקט של גירוי חזק בעור. על מנת למנוע את התופעה יש להחליף חיתול מיד לאחר שנספגו בו הנוזלים ובמיוחד לאחר הפרשה צואתית.
לאחר החלפת חיתול יש להשתמש במוצרים לחיטוי וניקוי העור, קרם, שמן תינוקות או טלק המונעים את גירוי העור. הטיפול הטוב ביותר לתופעה הינו חשיפת העור לאוויר והיא מתאפשרת כאשר נעשה שימוש בחיתולים מאווררים המאפשרים חדירה של אוויר דרכם.

דיור מוגן

זוהי מסגרת מגורים המיועדת לקשישים עצמאיים אשר מתפקדים בכוחות עצמם ומסוגלים לדאוג לצורכיהם, אולם מעדיפים להתגורר במסגרת מסודרת על פני מגורים בביתם הפרטי. מסגרת דיור מוגן מעניקה סביבה המתאימה לצרכי הקשיש מבחינת גיל, חברה, שירותים רפואיים ושירותים סוציאליים. לדיור המוגן שני פנים האחד הוא אנטומיה מוחלטת של הקשיש והשני הוא מתן מענה מלא לצרכיו.

כאשר הקשיש בוחר להתגורר בדיור מוגן, הוא יכול לבחון את זכאות לטיפול סיעודי במידה והוא זקוק לו מתוקף “חוק סיעוד“. החוק מופעל מטעם במוסד לביטוח לאומי ומטרתו לאפשר לקשישים להתגורר בסביבה טבעית ובאופן עצמאי ככל האפשר. מצד אחד הקשיש מנהל אורח חיים עצמאי, אך מצד שני החוק מעניק לו מטפל אשר מסייע לו בביצוע פעולות היומיום ואחזקת משק הבית במידת הצורך.

הזכאות לגמלת הסיעוד ניתנת לתושבי ישראל אחרי גיל הפרישה אשר מתגוררים בביתם או בדיור מוגן בלבד ועומדים בקריטריונים של מבחני תלות וכן עמידה בתנאי הכנסה חודשיים. היקף הגמלה משתנה בהתאם למצב התלות של הקשיש בסיוע חיצוני ונע בין 5 שעות ל-22 שעות שבועיות. שירותי הסיעוד כוללים סיוע בביצוע פעולות כגון: אכילה, רחצה, הבאת תרופות, ליווי לרופא, ניקיון משק הבית, ביצוע קניות, בישול ועוד.

לצורך קבלת גמלת הסיעוד יש לפנות למוסד לביטוח לאומי ולהציג מסמכים מתאימים.

בית אבות

זוהי מסגרת מגורים המעניקה שירותי סיעוד ושירותים רפואיים צמודים על פי צרכיו המשתנים של כל קשיש ובהתאם למצבו התפקודי. קיימים מספר בתי אבות שההבדל ביניהם הוא האוכלוסייה השוהה: עצמאיים, סיעודיים, חולים, תשושי נפש וכו’. אולם בכל בתי האבות יש השגחה וסיוע לשוהים בו לביצוע פעולות היומיום וטיפוח סביבת מגוריהם.

בבית האבות מסופקים שירותי סיעוד ושירותים רפואיים לאורך היממה כולה ועל כן העסקה של מטפל סיעודי אינה הכרחית במקרה כזה. למעשה בית האבות הוא זה שמספק את כל שירותי הסיעוד להם זקוק הקשיש. השהות בבתי האבות אינה כלולה בסל הבריאות, אבל המדינה מעניקה סיוע כספי לזכאים במסגרת מתן “קוד גריאטרי”. זהו מסמך המאפשר מימון חלקי או מלא עבור שהייה בבית האבות. הקוד מוענק בהתאם למצב הרפואי והכלכלי של הקשיש וכן בהתחשב בגובה התקציב אותו מאשרת הממשלה לנושא באותה השנה.

כמו כן יש לקחת בחשבון כי הכניסה אל בית האבות היא על בסיס מקום פנוי ולעיתים הטיפול בנושא לוקח מספר חודשים, גם אם הקוד אושר.

על פי כללי ביטוח לאומי לא ניתן לקבל גמלת סיעוד למי שנמצא בבית אבות.

בבית דיור מוגן, במידת הצורך ניתן להעסיק מטפל זר לטיפול סיעוד לכל שעות היממה. לצורך כך הקשיש צריך לעבור מבחני תלות ולהימצא כנזקק לסיוע בביצוע פעולות היום יום. את הבקשה יש להגיש למשרד התמ”ת לקבלת היתר להעסקת עובד זר. לאחר מכן יש למצוא מטפל זר באמצעות חברת השמה למטפלים סיעודיים זרים. במידה והמטפל שוהה בחו”ל, יש להזמינו לארץ באמצעות משרד הפנים. המטפל מגיע מחו”ל ומועסק על ידי חברת ההשמה. חשוב לבחור מטפל אשר יש לו לשון משותפת עם הקשיש, שהוא בעל נתונים מתאמים (גיל, יכולת פיזית, ניסיון) וכן מומלץ לבחור במטפל בעל המלצות.

לא פעם קשישים מתגוררים רחוק מילדיהם ולעיתים קרובות גם לבדם. במקרים כאלה, הזעקת עזרה וקבלת סיוע מיידי הופכים להיות מסובכים יותר לביצוע.

במקרים כאלה הפתרון נמצא בדמות לחצן מצוקה, פתרון זה נותן לקשיש אפשרות לחיות בגפו ובאופן עצמאי אך במקרה של מצוקה כלשהי, להזעיק סיוע במהירות ובצורה יעילה.

לחצן מצוקה חיוני במיוחד במצבים בהם הקשיש חולה במחלות העלולות להביאו למצבי חירום ומצוקה באופן מפתיע, לדוגמא היסטוריה של התקפי לב או אירועי מוחיים.

לחצן המצוקה – מוקד חירום הוא הערובה שלנו לכך שהקשיש יוכל להזעיק עזרה בכל זמן שיזדקק לה וכמעט בכל מצב בו ימצא. הלחצן מוצמד אל הקשיש בצמיד או בשרשרת על צאוורו. כאשר נקלע הקשיש למצוקה הוא לוחץ על הלחצן, המפעיל אות תקשורת ישירות ובאופן מיידי אל המוקד. המוקד מאוייש 24 שעות ביממה, בכל יימה ללא יוצא מן הכלל. במוקד מועסקים מוקדנים מנוסיים המעניקים עזרה, תמיכה וייעוץ במקרה שהקשיש זקוק להם.

לא רק לחצן

כאשר נלחץ לחצן המצוקה מקבל מוקד המצוקה התראה, בחלק מן הלחצנים ישנו מיקרופון זעיר ורגיש אשר מאפשר למוקד יצירת קשר ישירות ממקום האירוע בין אם הוא ארע בחדרו, בחדר האמבטיה או במטבח. ישנם לחצנים שמאפשרים יצירת קשר גם מחוץ לבית הקשיש. לחצנים אחרים מתריעים למוקד והמוקדנים יוצרים קשר עם הפונה לצורך בירור צרכיו. במידה והפונה אינו מסוגל להגיע ולענות לטלפון, המוקד שולח ניידת לבירור מצבו של הקשיש.

לחצן המצוקה יכול להציל את חיי הקשיש בעת הצורך, אך תפקידו ביום יום הוא לתת ביטחון הן לקשיש והן למשפחתו, כך שבעת מצוקה יהיה מי שידאג באופן מיידי לקשיש.

החברות המפעילות את מוקדי המצוקה מעניקות סיוע יומיומי למגוון רחב של לקוחות אשר משתמשים בלחצני מצוקה והסיוע בעת הזעקתו הוא מיידי ומקצועי. כדאי לבחון את ההתמחות של המוקד ולהעדיף מוקד שמתמחה במתן סיוע ועזרה לקשישים. כמו כן מומלץ לרכוש מנוי בחברה בעלת ניסיון ויכולות מוכחות.

לחצני מצוקה יכולים כמו כן להתחבר למוקדי רפואה, מוקדים אלה תפקידם להעניק שירותי רפואה מיידיים באמצעות רופאים ואחיות הנמצאים במוקד. במוקד הרפואה ניתן לקבל שירותים כגון: ביקורי רופאים, הזעקת אמבולנס, מעקב א.ק.ג לחולי לב וכן מענה מיידי במקרה של אירועים בריאותיים שונים כגון התקפת לב.

כאמור, חשוב ביותר להתאים את הצרכים של הקשיש אל השירותים אותם מציע כל מוקד.

התחברות ללחצן מצוקה

התקנת לחצן המצוקה עולה, עלות חד פעמית של כ-100 שקלים. דמי המנויים החודשיים עולים בסביבות השבעים שקלים בחודש. אולם, התשלום החודשי משתנה בהתאם לשירותים אותם נותן המוקד.

כאשר הינכם חותמים על חוזה התחברות למוקד מצוקה או מסייעים לקרוביכם לחתום על כזה, קראו היטב את פרטי החוזה ואת השירותים שמעניקה החברה. אל תהססו לחפש חברות אחרות שמציעות שירותים נרחבים יותר בעלויות נמוכות.

אצל קשישים הזכאים לגמלת סיעוד מטעם המוסד לביטוח לאומי (חוק סיעוד) ניתן להתקין לחצן מצוקה בבית או לחצן אל-חוטי נישא בתמורה לחלק משעות הסיעוד הניתנות במסגרת הגימלה.

גמלת הסיעוד מוענקת לקשישים אחרי גיל פרישה, אשר זקוקים לסיוע או השגחה בביצוע פעולות היומיום. הגמלה מתורגמת לשעות סיעוד הניתנות על ידי מטפלים סיעודיים, אולם חלק משעות הטיפול ניתן לתרגם לשירותים של לחצני מצוקה.

זיווה, כמו קשישים רבים אחרים, אוהבת את חייה כמו שהם ולכן קשה לה לבחור בין העזרה הצמודה הנחוצה לה לבין העצמאות שלה – במצב כזה, הפתרון המתאים ביותר הוא דיור מוגן תומך.

דיור מוגן תומך הינו סוג דיור שתוכנן כך שדייריו יוכלו לשמור על מירב העצמאיות תוך קבלת כל העזרה שהם זקוקים לה כדי לחיות חיים עצמאיים. הוא שונה מדיור מוגן רגיל בכך שהשירותים המוצעים כוללים עזרה בתפקוד היומיומי, ולא רק שירותי אחזקה כלליים ושירותים חברתיים. דיור תומך הינו בעצם מחלקה בתוך בית דיור מוגן ומיועד לדיירים מהבית אשר זקוקים לעזרה או לפונים חדשים.

טיפול וסיעוד הניתנים  בדיור התומך:

• ליווי והשגחה עשרים וארבע שעות ביממה
• הכנת הארוחות
• צוות רפואי הנוכח במקום בכל שעות היממה
• חלוקת תרופות
• לחצני מצוקה המותקנים בחדרים

בנוסף לשירותים אלה, ניתנים בבית הדיור התומך גם שירותים נוספים הכוללים חוגים, טיולים, הרצאות, קונצרטים ועוד. שירותים אלה מגוונים ורבים, ומשתנים מבית דיור מוגן תומך אחד למשנהו.

שירותים אלה עוזרים לדיירים הזקוקים לעזרה לתפקד בצורה אופטימאלית: מגורים בדירה משלהם המאפשרת פרטיות ושקט שנחוצים להם כל כך, כשממש מחוץ לבית מחכה להם עולם שלם של שירותים מסוגים שונים, חברה עשירה ומגוונת ופעילויות רבות.

אפשרויות המימון:

הדיור המוגן התומך מציע מגוון רחב ויקר של שירותים ובדרך כלל מתקני המקום מתאפיינים ברמה גבוהה במיוחד.

לכן, דיור מסוג זה נחשב למותרות ולכן המדינה אינה נותנת עזרה פיננסית למימון הדיור, והכול מתנהל באופן פרטי.

שיטת התשלום העיקרית כוללת פיקדון חד פעמי בנוסף לתשלום חודשי, אולם ישנן שיטות תשלום נוספות וקיימת גמישות בהתאמת שיטת התשלום ליכולותיו של הדייר.

5 טיפים לבחירת דיור מוגן תומך:

כמו כל החלטה חשובה בחיים, גם את ההחלטה לעבור לדיור מוגן תומך יש לבצע בזהירות ותוך בדיקה מעמיקה של התנאים המוצעים לכם.

אתם בוחרים את המקום בו תבלו את השנים הבאות בחייכם, ולהחלטות שלכם תהיה השפעה מכריעה לגבי אופי החיים שלכם בעתיד. לכן, ישנם מספר נושאים חשובים שכדאי לבדוק בבתי הדיור התומך שאתם שוקלים:

אילו תנאי תשלום מוצעים לכם?

שיטות התשלום הן שונות ומגוונות. בדקו לעומק את יתרונותיה וחסרונותיה של כל שיטת מימון. ייתכן שתגלו כי אין לכם את ההכשרה הדרושה כדי להבין את המשמעויות הפיננסיות של ההחלטות שלכם, ובמקרה כזה ניתן ואף רצוי להעסיק עורך דין.

איש מקצוע טוב יחסוך לכם כסף רב בטווח הרחוק. הוא יוכל אף לדאוג לאינטרסים שלכם בנוגע להחזרה של הפיקדון במצב של ביטול החוזה ומצבים נוספים הדורשים ידע מקצועי.

מטפל סיעודי פרטי

קשישים רבים זקוקים לעזרתו של מטפל צמוד. גם אם כרגע אין צורך במטפל כזה, יתכן שיהיה בעתיד ולכן כדאי לבדוק אם המקום מאפשר העסקת עובד חיצוני. כמו כן כדאי לבחון אם הדירה מרווחת מספיק לשהות נוחה של אדם נוסף.

רצף טיפולי

כדאי לבחור במקום המאפשר רצף טיפולי: מקום הכוללים דיור מוגן תומך ובנוסף גם מחלקה סיעודית יאפשר מעבר חלק מהדיור למחלקה.

שירותים שונים

לכל קשיש יש העדפות שונות. ישנם כאלה שיעדיפו בית כנסת מפואר על פני שירותים אחרים, ואחרים לא יכולים להסתדר ללא מספרה. בדקו היטב האם בית הדיור התומך מתאים לקשיש: האם הוא ימצא שם את השירותים המיוחדים להם הוא זקוק? האם החברה מתאימה לאופיו ולרקע ממנו הוא בא?

נוחות, נוחות, נוחות:

כמה יצטרך הקשיש ללכת כדי להגיע לשירותים השונים?

האם בית הדיור התומך קרוב למקום המגורים של הילדים?

האם הדירות נוחות ומרווחות?

עד כמה גבוהה הזמינות של הצוות הטיפולי?

כשבוחרים בית, כל פרט חשוב…