כל הגורמים הללו מביאים לקשיים רגשיים, שמתבטאים בכך שאחוז גבוה מאוכלוסיית הקשישים כ-15%-18% סובלת מדיכאון.

בארץ, אוכלוסיית הקשישים היא אכלוסיה שמורכבת ברובה ממהגרים- דבר שכרוך בקשיי הסתגלות ובקשיים כלכליים. ביניהם ישנם עדיין ניצולי שואה רבים, אוכלוסייה שסובלת באופן מיוחד מבעיות נפשיות. דיכאון אינו תלוי רק בנסיבות החיים שתיארנו, אלא קשור גם בגורמים גנטיים ושינויים אורגנים הקשורים בזקנה.

מעטים מבין הקשישים הסובלים מדיכאון משמעותי פונים לטיפול- אם בשל בושה ודעות קדומות על פסיכיאטרייה ואם בשל האמונה המוטעית, של הקשישים ושל החברה בכלל, שהמצוקה והעצבות הן חלק טבעי מהזקנה ו”לא צריך לעשות עניין”.

בנוסף, האוכלוסייה המבוגרת נוטה להפנים רגשות, יחסית לדור הצעיר, דבר שמקשה עוד יותר על אבחון הדיכאון.
פעמים רבות קשישים מקבלים טיפול בלתי יעיל או אף מזיק, למשל תרופות לא מתאימות שלהן תופעות לוואי קשות. לפיכך מודעות להפרעה, לתסמינים ולטיפול בה היא בעלת חשיבות רבה בחברה שבה אוכלוסיית הקשישים רק הולכת ומתרחבת עם השנים.

אבחון דיכאון

אבחון של הפרעות נפשיות בגיל הזהב כדאי שייעשה על ידי פסיכוגריאטר- פסיכיאטר שהתמחה באופן מיוחד בבריאות הנפש אצל קשישים.
הסיבה לכך היא שתסמיני דיכאון בגיל הזהב שונים מתסמיני דיכאון בגילאים אחרים. דיכאון אצל קשישים יכול להתבטא באחד או יותר מהתסמינים הבאים:

• ירידה משמעותית בתקשורת ובמפגשים עם הסביבה
• בעיות ריכוז
• עייפות
• חוסר תיאבון
• הזנחה עצמית
• ויתור על פעילויות פנאי, ספורט ועוד

דיכאון בגיל המבוגר מתבטא גם בירידה קוגניטיבית חדה, אך בניגוד למצבים דמנטיים, ישנה מודעות לירידה הזו וניסיון להתמודד איתה. הבלבול וקשיי ההתמצאות פחות משמעותיים לעומת חולי דמנציה.

חשוב לדעת שירידה חדה במוטיבציה, תחושות של עצבות כללית, חוסר ערך וחוסר תכלית בחיים אינן תחושות נורמליות בזקנה. אפשר ורצוי לטפל בהן ולשפר במידה ניכרת את איכות החיים, גם בגיל מאוחר.

טיפול בדיכאון

חשוב מאוד להגיע לטיפול במקרה שיש תסמינים דכאוניים. הדיכאון עלול לגרום להתדרדרות במצב הבריאותי, להתמכרויות שונות, לפגיעה ביחסים המשפחתיים וכן להתאבדויות.

טיפול בדיכאון מתחלק לטיפול תרופתי ופסיכולוגי וכמובן שילוב של השניים.
בשוק קיימות תרופות אנטי דכאוניות שונות ופסיכיאטר או פסיכוגריאטר מתאים לכל אחד את התרופה והמינון הרצוי.

ישנן תרופות שהשפעתן פחותה בגיל המבוגר, או שנטילתן כרוכה בתופעות לוואי שונות, כמו העלאת הסיכון לשברים. חשוב להיות מודעים להשפעה של כל תרופה ולהחליף אותה במידה ומופיעות תופעות לוואי קשות.

טיפול פסיכולוגי יכול להיות טיפול פסיכודינמי, שמתמקד בהבנת תכנים תת- מודעים במטרה להתמודד עם החרדות והתסכול בצורה יותר מועילה, או טיפול קוגניטיבי- התנהגותי שחותר לשינוי המחשבות הדכאוניות וסיגול דפוסי התנהגות בריאים. לעתים ניתן להשתלב בקבוצות תמיכה לקשישים הסובלים מדיכאון, למשל במרכזים למבוגרים.

גם למשפחה ישנו תפקיד קריטי בשיקום וטיפול במבוגרים הסובלים מדיכאון. קשישים אלה זקוקים לשמירה על קשרים חברתיים וקשר עם הסביבה, גם אם לא תמיד הם מוצאים בעצמם את הכוחות לטפח קשרים כאלה.

לפיכך חשוב לעודד אותם להיפגש עם חברים ומשפחה, להתמיד בפעילויות אהובות ולצאת לטיולים כפי יכולתם- לאור השמש השפעה בדוקה על שיפור מצב הרוח. אפשר לעודד אותם להירשם למרכז חברתי למבוגרים, להירשם לקורס או לחוג, ואפשר גם ללוות אותם. הכי חשוב לתמוך בהם, להיות לצדם ולגלות סבלנות והבנה למצבם.

הרפורמה בסיעוד הינה הצעת חוק שהעלו לשולחנה של הכנסת החברים שלי יחימוביץ’ וחיים כץ. ההצעה מעלה לסדר היום ניסוי שעורך כבר שנתיים המוסד לביטוח הלאומי – קרוב ל-500 משפחות בארץ אשר בחרו לקבל את גמלת הסיעוד באופן ישיר אליהם ולבצע בעצמם את התשלום למטפל הסיעודי שהעסיקו. גורמים שונים במוסד לביטוח לאומי מברכים על היוזמה וטוענים כי הניסוי עבר בהצלחה ויש להופכו לנוהל חדש, שכן אין הכרח בהעסקת גורם מתווך בין צורך השירות ובין נותנו, אשר גם על הדרך יגזור קופון משל עצמו.

הצעת החוק לרפורמה בסיעוד

מה אומרת הצעת החוק?
בעצם מציעה הצעת החוק כי אותו ניסוי יורחב – הוא ייארך עוד שנה והוא יקיף יותר אזורים בארץ. עד כה בוצע הניסוי בערים אשקלון, רמת גן, בני ברק ונהריה ומעתה הוא יכלול 9 אזורים.

המשמעות של הניסוי היא ראשית, העברת גמלת הסיעוד ישירות למי שזכאי לה, ככל התשלומים והגמלאות שמשלם המוסד לביטוח לאומי. רק בשביל לסבר את האוזן – הביטוח הלאומי משלם לקבלניות הסיעוד 40 ₪ לכל שעת סיעוד, אשר בדרכם הופכים לשכר זעום של 21.5 ₪ למטפלת הסיעודית בפועל, אשר עוסקת בעבודה פיזית תובענית ואינטנסיבית. וכי מדוע ששכרה לא יהיה בצידה?

שנית, המשמעות  של הניסוי היא מתן הבחירה בידיו של הקשיש הזכאי לגמלה – האם לקבל אליו את הכסף ישירות, או לפנות לחברה של כוח אדם שתבצע עבורו את תהליך ההעסקה. בכדי להבטיח כי אכן יקבל הקשיש את הטיפול הסיעודי לו הוא זקוק, הסייגים לניסוי הם שניים:

• את הגמלה יקבל רק מי שכבר מקבל טיפול סיעודי על ידי מטפל חיצוני (שאינו בן משפחתו של הזכאי).
• הזכאות לתשלום הישיר תינתן רק למי שזכאי לגמלת סיעוד מלאה.

המתנגדים להצעת החוק

במהלך השלבים שהובילו לאישור המיוחל של הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית בכנסת, היו לה להצעה מתנגדים גדולים. ניתן רק לנחש מי…

חברות הסיעוד הפעילו לחץ ציבורי, אשר טען באיומים כי הניסוי לא ייטיב את המצב הנתון, כי אם יחריף אותו ויוביל למצב שבו משפחות הזכאים לגמלה בעצם ישלשלו את הכספים ישירות לכיסם הפרטי וימנעו מהזכאי לגמלה את שירותי הסיעוד להם הוא זקוק.

חברות הסיעוד והמרכז לשלטון מקומי הפעילו יחדיו לחצים על חברי כנסת שונים, אשר חברים בוועדת העבודה והרווחה, להביע התנגדות להצעת החוק. הם רמזו כי אותה וועדה מזניחה את האינטרסים של הקשישים הסיעודיים, וכי הרחבת הניסוי והרעיון בכלל יפגעו בכל הליכי הביקורת של המוסד לביטוח לאומי ותחום הסיעוד לקשישים. יצויין כי אין מדובר בטענה רציונלית, שכן הכספים יהיו באחריות הוועדות המקומיות של כל רשות עירונית והן שיחליטו האם יקבל הקשיש את הגמלה בכסף או בשעת סיעוד ויהיו ערים לכל חשש שבו תיקח המשפחה את הכסף אליה.

טיפול סביר – בכל הנוגע לרשלנות רפואית אמות המידה למה שיחשב טיפול סביר יקבעו על פי הרמה לה ניתן היה לצפות מבעל מקצוע סביר, דהינו מי שהינו בעל הכשרה מתאימה לעסוק במקצוע והינו בקיא דיו בשיטות ומידע עדכניים. לפיכך רשלנות רפואית בעת טיפול בבני גיל הזהב תבחן לעיתים בהתחשב בהכשרה וידע הנחוצים לשם התמודדות ברמה נאותה עם קשיים בריאותיים ייחודיים לבני גיל הזהב.

מתי ניתן לתבוע פיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מטיפול רפואי

מקצוע הרפואה עוסק באופן ישיר בבריאות האדם ובאיכות חייו. לפיכך למדנו לצפות מן העוסקים במלאכה זו לספק טיפול באיכות מעולה תמיד. אך יש לזכור כי רפואה בכלל, בודאי בכל הנוגע לטיפול רפואי בבני גיל הזהב, אינו מדע מדוייק.

גוף האדם הינו מכונה מופלאה אשר משתנים אין ספור משפיעים על אופן תפקודה. תמיד ייתכנו תגובות בלתי צפויות לטכניקות טיפול בדוקות, מקרים של תוצאות מאכזבות, תסבוכות שונות וכו’. ככל שגופינו מתבגר גורמי אי הוודאות רק גדלים ולכן נחשב טיפול רפואי בבני גיל הזהב כרגיש במיוחד.

לאור שתואר לעיל ניתן להבין כי במקרים רבים אף כי מטופל ניזוק, אפילו באופן חמור, מן הטיפול שקיבל לא מדובר בנזק כתוצאה מרשלנות רפואית ולכן לא ניתן יהיה לתבוע פיצויים באופן זה.
כאמור, רק כאשר הטיפול שניתן נופל ברמתו מזו שניתן לצפות לה מאותו “בעל מקצוע סביר” מדובר ברשלנות רפואית. רשלנות כזו יכול שתתגלה בהחלטות רפואיות שנתקבלו (למשל באשר לבחירה בסוג טיפול מסויים מבין כמה חלופות אפשריות), באבחנה (טעויות, אבחנה מאוחרת), באיכות הטיפול עצמו ועוד.

ברגע שמתעורר חשד כי נגרם נזק כתוצאה מרשלנות רפואית כדאי לפנות לעורך דין המתמחה בטיפול בתביעות שכאלה. רק ייעוץ משפטי שכזה יוכל לאפשר לנו לקבוע אם יש מקום להגיש תביעה.
מטבע הדברים אצל בני גיל הזהב, אשר הינם לעיתים עצמאיים פחות, ידרשו האנשים הקרובים להם לתשומת לב מיוחדת על מנת לחוש אם יש מקום לבירור שכזה אצל עורך דין.

פסיקה בנושא רשלנות רפואית בעת טיפול בבני גיל הזהב

מאז שנכנס לתוקפו חוק זכויות החולה (בשנת 1996) החלה בפסיקה מגמה של הענקת הגנה רחבה למטופלים והורחבה אחריותם של רופאים מטפלים ומוסדות רפואיים.

בפסק דין בעניין ולדימיר רכטמן ז”ל, שהיה בן 73 בעת שאושפז לצורך ביצוע ניתוח מעקפים, נקבע כי הרופא המטפל ובית החולים נהגו ברשלנות כאשר שחררו אותו לביתו בטרם בוצעה בדיקת דם שנלקחה ממנו. בפסק דין זה נידונו גם שאלות הנוגעות להשפעתם של שיקולי עלות על טיפול רפואי, בעניין זה נקבע כי טיפול רפואי יחשב רשלני אם הושפע לרעה משיקולים שכאלה.

אם חש מטופל בן גיל הזהב, או אדם הקרוב לו, בהתנהגות חריגה ומחשידה מצד הצוות הרפואי,  אם נראה כי נעלמו או שונו מסמכים בתיק הרפואי, אם ניסיונות לקבל מידע נענים בשתיקות או תשובות מהוססות מומלץ למהר ולפנות לעורך דין המצוי בתחום תביעות רשלנות רפואית ורצוי שיהיה בעל ניסיון בטיפול בתביעות רשלנות רפואית אצל בני גיל הזהב.

בתביעות רשלנות רפואית יש צורך להוכיח לא רק כי נגרם נזק ואת היקפו אלא גם שנזק זה מקורו בטיפול רפואי רשלני. עורך דין המייצג מטופל בן גיל הזהב אשר ניזוק כתוצאה מטיפול רפואי רשלני ידאג לאתר את הרישום הרפואי הדרוש (החוק מחייב עריכת רשומות רפואיות ושמירתן בארכיונים), יטפל בקבלת חוות דעת מומחה המעידה על היקף הנזק ומקורו, יערוך חישוב לקבוע את סכום הפיצוי שיתבע, יכין את התביעה וינהל את התיק בבית המשפט עד לקבלת פסק דין או הסכם פשרה.