אלצהיימר הינה מחלה התוקפת בעיקר אנשים קשישים ובאה לידי ביטוי בירידה בתפקוד המנטאלי והרגשי של הלוקה במחלה. זוהי מחלה ניוונית שנגרמת כתוצאה מהרס תאי עצב במח. בתחילתה של המחלה מתרחשת פגיעה ביכולת החשיבה והזיכרון של החולה. מאוחר יותר מתפתח גם בלבול והפרעות התנהגות קלות ואף קשות. בסופו של דבר החולה לוקה בתופעת דמנציה כלומר, קושי בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות כגון: אכילה, רחצה, שליטה על סוגרים ואף דיבור ושינה.

דמנציה, או בשמה העברי שטיון, היא שם כולל לקבוצה של מחלות שבהן קיימת פגיעה בתפקוד המוחי. המחלה הדמנטית הנפוצה ביותר היא אלצהייימר ובסך הכל שכיחות המחלות הדמנטיות עולה עם הגיל: בגיל 60-65 השכיחות היא כ-1%, בעוד מעל גיל 85 כשליש מהקשישים חולים בדמנציה. הסימפטומים הדמנטיים מתבטאים בתחום הקוגנטיבי והרגשי: בעיות חשיבה, פגיעה בזכרון, קשיי התמצאות וזיהוי, שיבושי שפה ושינויים התנהגותיים (דכאון, תוקפנות ועוד).

תשושי נפש הינם אנשים אשר תפקודם הקוגניטיבי הכולל זיכרון, הבנת תכנים והתמצאות בזמן ובמרחב, לקוי. מצב זה נפוץ יותר בקרב קשישים, אשר בשלבים מתקדמים גם נזקקים לסיעוד והשגחה מלאה.
מצב של תשישות נפש נגרם לרוב עקב מחלת אלצהיימר אשר פוגעת באופן הדרגתי בתפקוד הקוגניטיבי. אולם, קיימות מחלות נוספות הגורמות לדמנציה. קצב התקדמות הנסיגה הקוגניטיבית משתנה מאדם לאדם ופעמים רבות חלה החמרה במצב, עקב אירוע טראומתי כגון אשפוז עקב נפילה או לאחר ניתוח.

גיל הזהב הוא אחת התקופות המבלבלות והמורכבות בחייו של אדם. תקופה זו היא תקופה של שינויים, שרובם אינם קלים: פרישה מחיי העבודה, אובדן בני זוג וחברים, מחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון ובריחת שתן, מכאובים גופניים, אובדן ניידות ועוד.
כל הגורמים הללו מביאים לקשיים רגשיים, שמתבטאים בכך שאחוז גבוה מאוכלוסיית הקשישים כ-15%-18% סובלת מדיכאון.
בארץ, אוכלוסיית הקשישים היא אכלוסיה שמורכבת ברובה ממהגרים- דבר שכרוך בקשיי הסתגלות ובקשיים כלכליים. ביניהם ישנם עדיין ניצולי שואה רבים, אוכלוסייה שסובלת באופן מיוחד מבעיות נפשיות. דיכאון אינו תלוי רק בנסיבות החיים שתיארנו, אלא קשור גם בגורמים גנטיים ושינויים אורגנים …