פגיעה בניידות בקשישים

ירידה במצב הבריאותי ומגבלות תפקודיות מהוות איום על ניידותם של הקשישים. אנשים מבוגרים אשר מאבדים את יכולת ההתניידות שלהם, נמצאים בסיכון לשיעור גבוה יותר של מחלות, נכות ומוות.

מחקרים רבים הוכיחו את היתרונות הגלומים בפעילות גופנית סדירה עבור מגוון רחב של אוכלוסיות ומצבים בריאותיים, אולם אף אחד מהם לא הצליח לזהות התערבות ספציפית אחידה אשר תוכל למנוע את הפגיעה בניידות.

כמעט 90% מהקשישים המתגוררים בבתי אבות שונים, מוגדרים כמוגבלים בניידות. מוגבלות זו מתבטאת באובדן היכולת לבצע פעילויות יומיומיות, אי יציבות וסיכון לנפילות, סיכון מוגבר לבעיות רפואיות חמורות כגון פצעי לחץ, בריחת שתן וירידה משמעותית באיכות החיים. למרות ששנים רבות ידועות ההשלכות השליליות של חוסר תנועה ומנוחה במיטה, קשישים רבים, במיוחד במוסדות השונים, ישובים בכיסאות גלגלים או שוכבים במיטה לפרקי זמן ממושכים.

גורמי סיכון לפגיעה בניידות

השינויים המתרחשים עם ההזדקנות עלולים לגרום לבעיות ביכולת האדם לנוע ולהתנייד. בעיות בניידות יתבטאו בחוסר יציבות תוך כדי הליכה, קושי לשבת בכיסא או לצאת ממנו, נפילות ועוד. חולשת שרירים, בעיות מפרקים, כאב, מחלות נוירולוגיות (במוח ובמערכת עצבים), עלולים להוות גורמי סיכון להתפתחות בעיות בניידות. פעמים רבות, בעיית הניידות תתפתח מקובץ של גורמי סיכון אשר לכאורה כל אחד מהם ישפיע על בעיה אחרת.

גורמים משותפים אחרים אשר עלולים להוביל לאובדן הניידות הם: גיל מבוגר, חוסר פעילות גופנית, השמנת יתר, פגיעה ביכולת האיזון והכוח ומחלות כרוניות כגון סוכרת ודלקת פרקים. גם גורמים כמו דיכאון, בעיות בזיכרון או מיומנויות חשיבה, מגדר (נשים), סידרת אשפוזים, שתיית אלכוהול או עישון, ורגשות של חוסר אונים עלולים אף הם להשפיע על הסיכון וההידרדרות בניידות הקשישים.

טיפול והתמודדות

מכיוון שפגיעה בניידות מהווה איום על עצמאותם של הקשישים, כדאי וניתן לטפל בגורמי הסיכון ובגורמים הסביבתיים מבעוד מועד. למשל, תכנית פעילות גופנית מתונה, מובנית ומתוכננת בקפידה, עשויה להפחית את הסיכון לאובדן הניידות העצמאית ויכולת ההליכה הן בבית והן בחוץ.

במקרים בהם הקשישים כבר סובלים מחוסר ניידות בתחום זה או אחר, ההמלצה היא לשיקום אפקטיבי והקלה באמצעות מכשירי עזר ייעודיים.

הבעיה העיקרית מקשיי ההתניידות היא הסיכון המוגבר לנפילות. הנפילות עלולות לגרום לעצמות שבורות, חבלות ולדאגה ופחד מפני נפילה נוספת. אצל מבוגרים העצמות עלולות להישבר בקלות רבה יותר בהשוואה לעצמות צעירות והן נרפאות באופן איטי יותר, ולא תמיד באופן מושלם.

בשבירת ירך, למשל, יהיה צורך בהסתיעות במקל הליכה, הליכון, או כיסא גלגלים. הסיוע והעזרה עלולים להידרש לפרקי זמן ארוכים, ולכן תינתן עדיפות למניעת הנפילות מראש ואף למניעת ההידרדרות ביכולת ההתנידות של הקשיש.

ההשלכות של הפגיעה בניידות

הבעיה העיקרית באבחון הקשישים המועדים להידרדרות ביכולת ההתניידות היא בכך שהרופאים עסוקים בבעיות רבות אחרות הקשורות למחלות המקור אצל קשישים אלו. חוקרי אוניברסיטת אלבמה המליצו על שאילת שתי שאלות עיקריות אשר יוכלו לאבחן באופן מהיר את הבעיה.

השאלה הראשונה תהיה לגבי קושי לעלות מספר מדרגות או הליכה קצרה, והשאלה השניה תהיה לגבי שינוי הדרך בה בחר הקשיש להעלות את מספר המדרגות או ללכת את מרחק ההליכה הקצר.

לירידה ביכולת הניידות, אשר שכיחה בקרב אנשים מבוגרים, יש השלכות חברתיות, פסיכולוגיות, ופיסיות משמעותיות. אם הקשיש אינו יכול לצאת לקניות, לאכול ארוחת ערב או ללכת לקולנוע, הוא הופך תלוי באנשים אחרים. מצב זה עלול להוביל אותו להיות מתבודד, להישאר בבית ואף להיכנס לדיכאון. כאשר הקשיש מרגיש שהוא אינו יכול להגיע לחדר האמבטיה, יש סיכון מוגבר לפתח דלקות בדרכי השתן, דלקות עור, פטרת בציפורניים ועוד.