ריפלוקס בקרב מבוגרים

מבוגרים רבים חווים תחושות צריבה במעלה החזה, המוכרת כ"צרבת". הסיבה המרכזית לתחושה זאת היא עלייה חזרה של תוכן מהקיבה לוושט המוכרת כ"ריפלוקס".

סימנים נפוצים של ריפלוקס הם תחושת צרבות, בחילות, טעם מריר בפה, כאבים בחזה המחמירים בתנוחת שכיבה, קשיים או כאבים בבליעה, ובעיות עיכול. אם התסמינים נמשכים לטווח הארוך, ובמיוחד כשהם מופיעים בקרב בני גיל הזהב, יש לקבל ייעוץ רפואי.

סימני ריפלוקס בגיל הזהב

עקב השינויים שמתרחשים עם הגיל שכיחות צרבות גבוהה יותר באוכלוסייה המבוגרת. סיבה נוספת לעליית השכיחות עם ה גיל היא בני יותר מ65 הרבה פעמים מקבלים תרופות למחלות נפוצות שיכולות להשפיע על מערכת העיכול וגם הן יכולות לגרום לצרבות.

עם השנים מתרחשים שינויים בוושט האחראים לתסמיני ריפלוקס שונים בהשוואה לתסמינים המופיעים אצל צעירים. מחלת רפלוקס ארוכת שנים עלולה לגרום להיחלשות החיישנים וכאבים בוושט. אם כאב הוא הסיבוך היחידי במחלה, אלו הן חדשות טובות לכאורה, אך קיימים סיבוכים אחרים שיכולים להתפתח ולכן יש לגלות מודעות לאפשרות של רפלוקס ללא כאבים.

השפעת שינויים המתרחשים עם הגיל

שינוי נוסף המתרחש בגיל הזהב הוא ייצמור מייצרת פחות חומצה על ידי הקיבה, המוביל לחוסר יעילות של חלק מהתרופות נוגדות החומצה. לכן, אם תרופה שעוזרת לריפלוקס אצל אדם אחד לא תעבוד אצל קרוב בגיל זקנה לא אומר שאין מדובר במחלת הריפלוקס.

לעתים מחלות ריפלוקס עלולה להשפיע על מערכות אחרות חוץ ממערכת העיכול. לדוגמא, ריפלוקס יכול לגרום למחלת ריאות בלי לגרום לסימנים אחרים ולהתבטא רק בשיעול או צפצופים וקשיי נשימה.

סיבוכים של ריפלוקס

סיבוכים של רפלוקס לרוב מתרחשים אחר מחלה ארוכת שנים ששוחקת את הריריות (שכבות שבאות במגע עם האוכל) של הוושט.  ישנם סימנים להתפתחות סיבוכים המעידים על מחלה שיכולה לסכן חיים והם נקראים "דגלים אדומים". אם מישהו חווה סימנים הנכללים בדגלים האדומים עליו לפנות לעזרה רפואית מהירה.

שחיקת הריריות יכולה לחשוף כלי דם שיכולים להיקרע ולדמם. דימומים מהוושט יכולים להיות מסכני חיים. דגלים אדומים עבור דימומים יהיו צואה שחורה כמו זפת (דם מהוושט צובע את תוכן מערכת העיכול בשחור) או הקאות עם דם או קרישי דם.

גידולים

פגיעה קבועה ברירית הוושט יכולה לגרום לתאים לעבור התמרה לתאים גידוליים. למעשה אחת הסיבות השכיחות להתפתחות סרטן הוושט הינה מחלת ריפלוקס לא מטופלת. סימן אזהרה למצב זה הוא הפרעה חדשה בבליעת מזונות מוצקים או שינויים באופי הצרבות.

צרבות המתרחשות בעיקר בלילה מעידות על מחלה חמורה יותר עם סיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן הוושט. יש לבצע בדיקות מתאימות על מנת לשלול מחלות לב שעלולות להוביל לסיכון מידי, כגון התקף לב או אסתמה.

אבחון ריפלוקס בגיל הזהב

במקרים רבים, הרופא המטפל ינסה טיפול על סמך תלונות המטופל ובדיקה גופנית, וגישה זו מתאימה לאבחון מחלה קלה. אם המטופל מדווח על תסמינים חמורים במיוחד או מצבים בריאותיים מתמשכים, הוא מקבל הפנייה לגסטרו-אנטרולוג (מומחה למחלות מערכת העיכול).

גסטרואנטרולוג מבצע מספר בדיקות להערכת מחלת הריפלוקס וסיבוכיה. אחת הבדיקות הנפוצות היא אנדוסקופיה, במהלכה מוחדר צינור גמיש דק עם מצלמה, לזיהוי מידת הפגיעה בוושט והתפתחות סיבוכים. אם האבחנה ברורה, ניתן לבצע בדיקות מתקדמות יותר כגון ניטור חומצה בוושט לאורך יממה וצילום וושט לאחר בליעת חומר ניגוד.

טיפול בריפלוקס ומניעת סיבוכים

תחילה הטיפול כולל שינוי אורח חיים והימנעות מגורמים והרגלים המחמירים ריפלוקס כגון עישון, מזונות מסוימים, אכילת ארוחות גדולות ואכילה פחות משעתיים לפני השינה. בנוסף, חשוב להתייעץ עם רוקח לגבי תרופות מרשם וללא מרשם. לעתים נדירות מאוד ישנו צורך בניתוח.

מטופלים שעברו אנדוסקופיה ונמצא אצלם נגעים "טרום ממאירים" (אזורים שעדיין לא פיתחו סרטן אך יש סיכון גבוה יותר להתפתחות) צריכים להיות במעקב צמוד אצל גסטרואנטרולוג.