מטפל ומטופל סיעודי

יחסי טיפול הם תמיד יחסים מורכבים. ביחסים כאלה בין אם מדובר בטיפול פסיכולוגי, טיפול רפואי או סיעוד נוצרת תלות בין המטופל למטפל שלו. לכן יש הפרדה בין "מטופל" לבין "לקוח"- של שירות או חברה כלשהי, אשר יכול להחליף חברה או איש שירות בכל רגע. ביחסי טיפול הדבר הרבה יותר מורכב.
המטופל, בניגוד ללקוח, סובל מאיזשהו מצב שלא מאפשר לו לדאוג לעצמו לבד. העצמאות שלו נפגעת. הוא זקוק למישהו אחר. במצב כזה כל זלזול או פגיעה בכבודו של המטופל יכולה להשאיר אותו בתחושה נוראית של עלבון או חוסר אונים.

מטפל בן משפחה

לכאורה טיפול של בן משפחה במטופל הסיעודי הוא מצב אידיאלי. אבל בפועל, דווקא העובדה שמדובר באדם קרוב, שמטפל באדם הסיעודי בהתנדבות, יכולה ליצור בעיות. חשבו למשל, כמה תסכול יכול לחוש בן לקשיש סיעודי, שנאלץ להזניח את אשתו וילדיו או לוותר על פרנסתו כדי להקדיש כמה שעות מדי יום לטיפול באביו. במיוחד אם ההשקעה הרבה מתקבלת אצל המטופל כ"מובן מאליו", עלול להיווצר תסכול וכעס אצל המטפל. תחושות אלה עלולות להתפרש אצל המטופל הסיעודי כאיבה או כחוסר אכפתיות ולהוביל למעגל של כעסים הדדיים.

נקודה נוספת למחשבה: בן משפחה "מרשה לעצמו" לנהוג בבית הקרוב בצורה חופשית. לעתים הוא גם לוקח על עצמו לקבל החלטות במקום האדם הסיעודי. גם אם הכוונה היא טובה ואותו בן משפחה פועל מתוך תחושת אחריות ורצון לעזור, לעתים הוא יוצר את התחושה ההפוכה. האדם הסיעודי יכול לחוש שמתייחסים אליו כמו לתינוק (יחס שרבים מאיתנו מפגינים מבלי משים כלפי קשישים), ולוקחים ממנו את האחריות על חייו בתוך ביתו שלו. זה יכול ליצור כעס ותסכול.

מה עושים?

• מנסים לחלק את הנטל בין מספר בני משפחה, אם יש אפשרות. קובעים שעות וימים קבועים לכל בן משפחה כדי לא להכנס למשא ומתן מדי שבוע.
• מתייעצים עם האדם הסיעודי לגבי החלטות יומיומיות: מה הוא רוצה לאכול, לאיזה רופא לפנות, מתי הוא רוצה להתקלח וכו'. לא לכפות עזרה אם המטופל חש שהוא לא זקוק לה.
• אם הנטל הרב "נופל" על קרוב אחד, וכתוצאה מכך נפגעים יחסיו עם המטופל או עם משפחתו שלו, כדאי להשקיע ולהביא מטפל סיעודי בשכר. היחסים במשפחה הם מעל הכל.

מטפל יומי ועובד זר

היחסים עם מטפל בשכר, בין אם מדובר במטפל למשך היום או מטפל (לרוב עובד זר) שמתגורר אצל המטופל, הם שונים לחלוטין. בהתאם לכך, המטפל והמטופל נאלצים להתמודד גם עם בעיות אחרות. למשל אם בני משפחה נוטים לקחת את השליטה מידי הקשיש, כשמדובר בעובד בשכר לפעמים התחושה היא הפוכה: דווקא המטפל עלול לחוש שאין לו מקום לקבל החלטות בבית ושהוא "בובה על חוטים" שממלא תפקיד ותו לא.

בעקבות הצורך בטיפול סיעודי לקשיש, נוצר מצב של התמודדות עם הכנסת עובד זר לבית. המטופל מתנגד פעמים רבות לקבלת עובד לבית מתוך תחושה של פגיעה באינטימיות שלו ובעצמאות שלו. המטופל עלול לחוש קושי להסתגל לשינוי בהרגלים שלו- מבחינת בישול, סידור הבית, לבוש וכו'- ובאמת זה לא פשוט לאפשר לאדם זר להכנס לבית ולחיים שלנו.

מה עושים?

• לבני המשפחה יש מקום להתערב בעדינות, לבדוק עם המטופל ועם המטפל מה הצרכים שלהם ולתאם ציפיות.
• כדי שההסתגלות למטפל תהיה הדרגתית אפשר שבן משפחה יבקר בבית מדי יום בשבועות הראשונים.
• כדאי שהמטפל יתייעץ עם המטופל לגבי רצונותיו וצרכיו ברמה היומיומית וינסה להתאים את עצמו ככל הניתן וכל עוד הוא חש בנוח.