בריחת שתן

בריחת שתן הינה סיטואציה שכיחה בגילאים "הקיצוניים" (צעירים ומבוגרים מאד), הגורמת לחוסר שליטה זמנית או קבועה על אכסון ופינוי שתן. הגורמים למצב זה הם רבים ותלויים במספר משתנים כגון גיל, מין ורקע רפואי.

באוכלוסייה המבוגרת, אחד מתוך שלושה אנשים סובל מבריחת שתן והבעיה שכיחה יותר בקרב נשים. בקרב ילדים צעירים מצב זה הינו נפוץ מאד, ובמרבית המקרים בשל חוסר בשלות אנטומית ורגשית בשליטה על הסוגרים.

הרקע הרפואי של החולה הינו חיוני להבנת המצב, זאת מכיוון שבריחת שתן עלולה להוות תסמין ראשוני לסרטן בשלפוחית השתן או בבלוטת הערמונית. גורמים נוספים אשר יכולים להוביל לבריחת שתן כוללים סכרת, עצירות כרונית ודכאון.

פעילות תקינה של אכסון ופינוי שתן

שלפוחית השתן ממוקמת באגן ואחראית על אכסון שתן. השתן מיוצר בכליות ומועבר לשלפוחית על ידי זוג צינורות הנקראים שופכנים. שלפוחית "בריאה" יכולה לאגור בין 350-500 מיליליטר של שתן. הרצון העצבי והמבני בפינוי שתן מתפתח כאשר נפח השלפוחית עומד על כ- 200 מיליליטר. אכסון שתן תקין תלוי בפעילות של שני סוגרים אשר נמצאים בצוואר השלפוחית המחובר לשופכה. הסוגרים נשלטים על ידי מערכת העצבים ושרירי רצפת האגן אשר מסייעים להם להישאר מכווצים. בכדי לפנות שתן, יש צורך בהרפיית הסוגרים ובכיווץ קל של השלפוחית.

גורמים לבריחת שתן

• דליפת שתן כתוצאה ממתח – מצב הנגרם כתוצאה מעליית הלחץ התוך בטני (שיעול, צחוק).  הלחץ מועבר לסוגרי השלפוחית באגן וגורם לפתיחתם. קיימים מספר גורמי סיכון המורידים את יכולת הסוגרים להישאר מכווצים, לדוגמא בקרב נשים לאחר לידות מרובות, בגיל המעבר ואחרי ניתוחים באזור האגן (כריתת רחם). כמות השתן שתברח אומנם תהיה מועטה, אך מצב זה לרוב גורם לדיכאון וכן לחוסר נוחות ומבוכה רבה בקרב אנשים הסובלים מבעייה זו. הטיפול העיקרי כולל תרגילים לחיזוק רצפת האגן (לדוגמא תרגילי קיגל), כמו כן במקרים קשים יותר, ניתן לבצע ניתוח בו למעשה מקבעים את שלפוחית השתן וסוגריה לעצם האגן.
• דחיפות במתן שתן – בריחת שתן המאופיינת בצורך מיידי להטיל שתן אשר הוא כה חד, עד כי הוא אינו מאפשר הגעה לשירותים. מצב זה נגרם מכיווץ פתאומי של קיר השלפוחית ונפוץ יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת, בעיקר בקרב חולים לאחר שבץ מוחי או אלו הסובלים מדמנציה. דלקות בדרכי השתן התחתונות גם כן יכולות לגרום לבעיה זו (מצב זמני והפיך ברוב המקרים). הטיפול העיקרי יכלול  שיטה הנקראת  "אימון שלפוחית", בה החולה  הולך לבית השימוש בזמנים קצובים, ללא קשר לרצון במתן שתן. במצבים מתמשכים יתכן שימוש בטיפול תרופתי, אשר ימנע את כיווץ קיר השלפוחית.
• הצפת שתן – בעיה זו גורמת  לטפטוף קבוע של שתן, כתוצאה מירידה ביעילות ריכון השלפוחית. הבעיה שכיחה בקרב גברים מבוגרים הסובלים מבלוטת ערמונית מוגדלת. בלוטת הערמונית מקיפה את צוואר שלפוחית השתן ובמצבים בה היא מוגדלת היא גורמת לחסימה חלקית במעבר שתן לשופכה.
• גורמים נוספים כוללים אבנים וגידולים בדרכי השתן התחתונות. הטיפול לרוב יהיה תרופתי, אך במצבים מסוימים יעלה הצורך בהכנסת צנתר לשלפוחית בכדי לרוקן אותה ולמנוע זיהומים מיותרים.

אבחון בריחת שתן

במרבית המקרים תיאור הבעיה, גיל ומין המטופל, הרקע הרפואי ובדיקה גופנית כללית יספקו מידע רב בכדי לאבחן את המצב. לעיתים נעשות בדיקות נוספות הכוללות תרביות שתן לצורך שלילת זיהומים, בדיקות דם כלליות, אולטראסאונד של דרכי השתן התחתונות ולעיתים בדיקות יותר פולשניות, בהם מוכנס צנתר לשלפוחית השתן אשר בודק את הלחצים הקיימים בתוך השלפוחית ובסוגרים השולטים עליה.

לאחר האבחון, טיפול בבריחת שתן בקרב קשישים עלול לכלול – טיפול התנהגותי, תרופות, מכשור רפואי, ניתוח, אך במרבית המקרים מגיבים המבוגרים לטיפול ללא צורך בפרצדורה ניתוחית. הטיפול במרבית המקרים הללו יהיה באמצעות שימוש במוצרי ספיגה למבוגרים, כגון: חיתולים למבוגרים, פדים מכנסוני מגן ועוד.