דיכאון בגיל הזהב

גיל הזהב הוא אחת התקופות המבלבלות והמורכבות בחייו של אדם. תקופה זו היא תקופה של שינויים, שרובם אינם קלים: פרישה מחיי העבודה, אובדן בני זוג וחברים, מחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון ובריחת שתן, מכאובים גופניים, אובדן ניידות ועוד.

כל הגורמים הללו מביאים לקשיים רגשיים, שמתבטאים בכך שאחוז גבוה מאוכלוסיית הקשישים כ-15%-18% סובלת מדיכאון.

בארץ, אוכלוסיית הקשישים היא אכלוסיה שמורכבת ברובה ממהגרים- דבר שכרוך בקשיי הסתגלות ובקשיים כלכליים. ביניהם ישנם עדיין ניצולי שואה רבים, אוכלוסייה שסובלת באופן מיוחד מבעיות נפשיות. דיכאון אינו תלוי רק בנסיבות החיים שתיארנו, אלא קשור גם בגורמים גנטיים ושינויים אורגנים הקשורים בזקנה.

מעטים מבין הקשישים הסובלים מדיכאון משמעותי פונים לטיפול- אם בשל בושה ודעות קדומות על פסיכיאטרייה ואם בשל האמונה המוטעית, של הקשישים ושל החברה בכלל, שהמצוקה והעצבות הן חלק טבעי מהזקנה ו"לא צריך לעשות עניין".

בנוסף, האוכלוסייה המבוגרת נוטה להפנים רגשות, יחסית לדור הצעיר, דבר שמקשה עוד יותר על אבחון הדיכאון. פעמים רבות קשישים מקבלים טיפול בלתי יעיל או אף מזיק, למשל תרופות לא מתאימות, שלהן תופעות לוואי קשות או ריבוי תרופות אשר נלקחות בו זמנית ולעיתים מתנגשות וגורמות לתופעות לוואי. לפיכך מודעות להפרעה, לתסמינים ולטיפול בה היא בעלת חשיבות רבה בחברה שבה אוכלוסיית הקשישים רק הולכת ומתרחבת עם השנים.

אבחון דיכאון

אבחון של הפרעות נפשיות בגיל הזהב כדאי שייעשה על ידי פסיכוגריאטר – פסיכיאטר שהתמחה באופן מיוחד בבריאות הנפש אצל קשישים. הסיבה לכך היא שתסמיני דיכאון בגיל הזהב שונים מתסמיני דיכאון בגילאים אחרים. דיכאון אצל קשישים יכול להתבטא באחד או יותר מהתסמינים הבאים:

• ירידה משמעותית בתקשורת ובמפגשים עם הסביבה
• בעיות ריכוז
• עייפות
• חוסר תיאבון
• הזנחה עצמית
• ויתור על פעילויות פנאי, ספורט ועוד

דיכאון בגיל המבוגר מתבטא גם בירידה קוגניטיבית חדה, אך בניגוד למצבים דמנטיים, ישנה מודעות לירידה הזו וניסיון להתמודד איתה. הבלבול וקשיי ההתמצאות פחות משמעותיים לעומת חולי דמנציה. חשוב לדעת שירידה חדה במוטיבציה, תחושות של עצבות כללית, חוסר ערך וחוסר תכלית בחיים אינן תחושות נורמליות בזקנה. אפשר ורצוי לטפל בהן ולשפר במידה ניכרת את איכות החיים, גם בגיל מאוחר.

טיפול בדיכאון

חשוב מאוד להגיע לטיפול במקרה שיש תסמינים דכאוניים. הדיכאון עלול לגרום להתדרדרות במצב הבריאותי, להתמכרויות שונות, לפגיעה ביחסים המשפחתיים וכן להתאבדויות. טיפול בדיכאון מתחלק לטיפול תרופתי ופסיכולוגי וכמובן שילוב של השניים. בשוק קיימות תרופות אנטי דכאוניות שונות ופסיכיאטר או פסיכוגריאטר מתאים לכל אחד את התרופה והמינון הרצוי.

ישנן תרופות שהשפעתן פחותה בגיל המבוגר, או שנטילתן כרוכה בתופעות לוואי שונות, כמו העלאת הסיכון לשברים. חשוב להיות מודעים להשפעה של כל תרופה ולהחליף אותה במידה ומופיעות תופעות לוואי קשות.

טיפול פסיכולוגי יכול להיות טיפול פסיכודינמי, שמתמקד בהבנת תכנים תת- מודעים במטרה להתמודד עם החרדות והתסכול בצורה יותר מועילה, או טיפול קוגניטיבי- התנהגותי שחותר לשינוי המחשבות הדכאוניות וסיגול דפוסי התנהגות בריאים. לעתים ניתן להשתלב בקבוצות תמיכה לקשישים הסובלים מדיכאון, למשל במרכזים למבוגרים.

גם למשפחה ישנו תפקיד קריטי בשיקום וטיפול במבוגרים הסובלים מדיכאון. קשישים אלה זקוקים לשמירה על קשרים חברתיים וקשר עם הסביבה, גם אם לא תמיד הם מוצאים בעצמם את הכוחות לטפח קשרים כאלה. לפיכך חשוב לעודד אותם להיפגש עם חברים ומשפחה, להתמיד בפעילויות אהובות ולצאת לטיולים כפי יכולתם- לאור השמש השפעה בדוקה על שיפור מצב הרוח. אפשר לעודד אותם להירשם למרכז חברתי למבוגרים, להירשם לקורס או לחוג, ואפשר גם ללוות אותם. הכי חשוב לתמוך בהם, להיות לצדם ולגלות סבלנות והבנה למצבם.